|
עבר: נוסטלגיה,בשמת, לירן, חברות, אמנות,
תערוכה,אשכול פיס, הפקה, תיאטרון, בן הכט, שיעורים
עד 7 בערב, לונדון, חו"ל, פולין, בשמת, גורל,
תמימות, יניב, סוף תיכון, מחנה קיץ אחרון, צופים,
שכב"ג, יוני, כאב ענק, שבוע רחוק שזוכרים כמו אתמול,
פרידה, נשף סיום, זכרונות, תמונות, צילום, יואל
שתרוג, המלצות לצבא, הספירה לאחור, סוף.
ההווה: זה כמו לקחת נשימה עמוקה,
לצלול למים קרים ועמוקים
ולקוות שזה ייגמר לפני שאתה תיגמר...
אבל כבר עכשיו אין לי אווויר...
עתיד: ...זה כבר לבמה אחרת....
במכונית בדרך לבאקו"ם אבא נוהג. אמא מאחורה איתה ועומרי יושב
ליד אבא מקדימה. אפשר לראות את הפנים שלו במראה...פני ילד שרק
לפני חודשיים סיים תיכון וכבר עומד להחליף את הילקוט ברובה.
|
לא צריך לחשוב על כל החרא הסמלי הזה...איתי עדיין גורם לה
לחייך, זה משהו ששום ערבי לא יכול לקחת ממנו. זה משהו שיישאר
שם בגלל האהבה שלהם...ששום פצצה לא תוכל לפוצץ!
|
היו אנשים שאמרו שהזמן יעביר את הכאב.
שפשוט יכאב פחות בגלל שממשיכים הלאה...
היו אנשים שהסבירו בדאגה שזאת לא אשמתם
הם כל כך דאגו להדגיש את זה
עד ששכחו להגיד שזאת גם לא אשמתנו...
|
להורים שלך חסר ילד בבית
ולכולנו חסר יוני.
|
בתוך האודיטוריום כל הזמן יש חזרות וכשאין חזרות תמיד מישהו
יושב שם על הסאונד או על התאורה, עוברים על ה-Q. כמו איזה
מרטון, אין זמן לנשום, אין זמן לאכול, אין זמן ללמוד לבגרויות,
אין זמן בשביל החברים, אין זמן אבל גם אין יותר כוח לכל זה.
|
לרגעים...
אין חרטה.
אבל אז זה שוב חוזר לתודעה
|
אז אולי לפני שמנקים את החדר כדאי לחשוב איפה נמצאים עכשיו
אותם אנשים שאנחנו אוהבים.
|
"זאת ההזדמנות האחרונה שלך לעשות משהו, זהו, אחרי הבגרות הזאת
ניגמר הכל. עוד כמה שבועות אנחנו יוצאות למחנה קיץ, עומר
מתגייס, פשוט תגידי לו כבר וזהו!" חייכתי.
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
הסלוגן הזה
מוקדש למען חללי
הסלוגנים. כל
אותם סלוגנים
אמיצים וחזקים,
בנינו, שנפלו
בקרב כנגד
סלוגנים טובים
מהם ולא נבחרו
לדף האחורי. יהי
זכרם ברוך.
הפאסיבי |
|
