|
... "ראי ראי, האם תוכל להזכיר לי מה אני?" והראי יענה - "את
אישה." האם זה ישנה משהו? האם היא תאמין לו?
|
פקחתי את עיניי אט אט כולי חרדה. חרדה שמא אגלה שגופי, שהתפרק
אתמול, לא הספיק להתאחות במהלך הלילה והחליט ללוות אותי כך גם
היום.
מתעוררת, מגבשת לתודעתי את כל גופי ובודקת מה המרגש.
|
התחלה מקיצה את הפרפרים בבטני משנתם, קוראת להם לדגדג אותי
מבפנים, לעתים עד שזה מטריד מעט.
|
ולפתע פתאום זה הכה בי - אני לבד, לחלוטין לבד בחלל הזה.
הסתכלתי לימיני ולשמאלי ולא היה שם איש וזה היה נפלא. הבנתי
כי זהו המצב בו אני בוחרת עכשיו וכי בעתיד, כשאני אחלים, אני
אבחר ב-ביחד.
|
ליל אמש היה איום ונורא - המחשבות נתקעו וסרבו לעזוב, הכעס
שעוררו המחשבות גבר וגבר וכמוהו חוסר המנוחה.
|
להתמקד בהרגשה ולא לחשוב מה אני מרגישה, פשוט להרגיש.
לא תמיד זה פשוט בשבילי להרגיש, לאפשר זאת לעצמי, לא לברוח, לא
להמציא רגשות נוחים יותר להרגשה מהראש.
|
יש לי משהו להוציא החוצה, אני עדיין לא יודעת מהו, אבל אני
מרגישה שהוא מוכרח להיאמר.
אין נושא קבוע מראש, שום החלטה לא נלקחה, לדרמה אין מקום למרות
הסערה שמתחוללת בפנים
|
בנוסף, כל עניין החשיבה התקבל בברכה. רנה דקארט אמר "אני חושב
- משמע אני קיים" כמענה לשאלתו "האם אני קיים?" ואני הייתי
זקוקה למשהו שיזכיר לי שאני קיימת, משהו שהוא לא מישהו.
|
הגוש מתעתע וזז כל הזמן. לרגע יושב בראש, לרגע בלב, לרגע
בבטן, לרגע בעיניים. כל פעם במקום אחר בגוף, עושה מניפולציות
לעצמו שלא יתפס על חם.
הרגשתי שהוא הרבה פוחד.
|
|
|
דוד אוהב אותך
ורוצה לעשות לך
ביד
מתוחכמת משהו |
|
