כשיש לך התקף אסטמה אין לך נשימה. כשאין לך נשימה
קשה לדבר. המשפט שלך חסום על ידי כמות האויר שאתה
מסוגל להוציא מהריאות. וזה לא הרבה, משהו בין שלוש
לשש מילים. זה נותן לך כבוד למילה. אתה עובר בין
ערמות המילים שעולות לך בראש. בוחר את הכי חשובות.
וגם הן עולות לך. לא כמו אנשים בריאים שמוציאים את
כל המילים שהצטברו להם בראש כמו שמוציאים אשפה.
כשמישהו בזמן התקף אומר "אני אוהב אותך" או "אני
נורא אוהב אותך" יש הבדל. הבדל של מילה. מילה זה
המון, כי מילה יכולה להיות "לשבת", "ונטולין" או
אפילו "אמבולנס".

                     מתוך כריכת הספר צינורות -
אתגר קרת.

אני פואנטה "אתה לא רוצה אותם למרות מה שהם מסמלים?!", היא אמרה ברוגז. "אני לא רוצה אותם בגלל מה שהם מסמלים..." עניתי בקול עצוב וחנוק מבכי.

אם תמות אם תמות, לחיות כבר לא אוכל עוד אך אשאר קיימת פה רק כי יש אדם שקיומי תלוי בו במעט יותר

התפקחות מאוחרת זה נעצר אי-שם עוד לפני האמצע. אפילו הרבה לפני... זה הדרדר עוד לפני שהבחנו. זה נגמר. פשוט נעצר.

מילים-מילים מילים של יופי, מילים של אושר, הרבה מילים וזמן מועט.