|
הכוח האמיתי מגולם בכוחה של המילה,
ומכאן ואילך הבמה כולה של המילים.
השמש במורד אל הים בקרן דמדומים אחרונה
אל בית האבות אל חדרה של קשישה
|
לתת לך נשיקה כואבת
עד זוב דם
עד צאת נשמתך אלי
|
הרחק הרחק מעבר לגלקסיות הנחשבות
אולי יש חיים
לאי-שם אולי עוד נגיע
מי ידע?
|
שתסתכל למעמקי נפשי, ולא תצטרך ביאורים
במשברים בכפלים ביופי ובכיעור
|
עיניים גדולות מבינות
עיניים שחורות עמוקות של ילד קטן
מביטות בי בתמימות בתולית
|
נוחה להיפגע ראשונה
במטווח הרגשות
|
נזרקתי לעולם המספרים
אל שרשרת פעולות ותגובות
עולם סדור של מחשבות
|
תרמיל על גב מעיר לעיר פוסע
על מדרכות הומות, בין אנשים
במפוחית שפתיו נוגעות
וידיו ברטט מיוחד נעות
|
תמונות ילדותי הולכות ונחלשות
וכבר ספק אם היו באמת
|
הפרח אוסף את עלי כותרתו - מתכנס
ציפורים ממהרות במעופן אל קינן - מסתגרות
גגות הבתים משפילים מבטם
אל פחים עזובים מחתול עצבני-נוברני
|
למד אותי לעוף לתוך האגדות
להיות כמו פיטר פן חופשי מדאגות
אל תוך בועת סבון שדיסני מצייר
|
ניגשתי למילים בחרדת קודש
לברור מתוכן
כמלאכת כוהנים במקדש
|
הבטתי בעיניך האבודות
רציתי לצלול לתוכן
|
וכאשר זלגה ופלסה הדמעה את דרכה
בנתיב המילוט בהמון הפגנה
היא לא התרפקה על חלום העבר
ולא כאבה על ציונות שאבדה
|
לרוץ כמו משוגעת
לצחוק כמו מופרעת
לצעוק לעולם כולו
ק-צ-ו-ץ
|
השכול והעצב עלו מן השאול
ביום של שרב הם חזרו מהקרב
על מראות הזוועה יעידו שמיים.
עת תהום יהום
|
כשהחוט מרפה, ומקל מוטה
גופי מידלדל ונשמט על הארץ
ואני ללא נוע
|
בבגדים בלואים מרופטים
על ספסל בגן העירוני ישן
עטור זיפי זקן לבנבנים
|
מבין השורות מבין הדפים
קפץ האיש המשוגע עם הפנס
אל פרקי חומשי תורה
|
אספר לילדי על פרחים באביב
אספר על גבעות שטופות שמש
ורכסים שראשם בשמיים
|
|
|
מה זאת אומרת
הנכים שובתים?
מה? הם מתחילים
ללכת?
זורקים את
הכיסאות והמקלות
ופשוט מתחילים
ללכת?
חבר שלום בשיחה
עם דוד לוי (לא
שר החוץ), לא
מבין איך
ההיסטוריה חוזרת
על עצמה. |
|
