|
 רויטל אשור בת 38 אם ורעייה בישראל... |
רביטל אשור
האשה, הסוס והאגדה.
גמישות של נערת גומי.
כבדות של טון עופרת.
חלקלקות של אנה פששקוביאצ'קיה לפני שעווה בשחי.
שכל של שרמוטה.
זו אני
אני משכתבת בעצמי את הביוגרפיה שלי,
אף אחד הרי לא יעשה זאת בשבילי, לא בגלגול הנוכחי.
|
שששש, רק תקשיבו ותחושו.
אז תבוא הגאולה לעם היושב בגולה.
|
כמה דוחה ובוטה, אני צריכה להשמע,
כדי שמישהו ירים כבר כפפה.
מרוטה, מרוטה אבל חמה.
|
"אהובי, תחכה לי טוב", היא משקרת כשהיא סוגרת דלת.
|
אני אוהבת להיות מכוערת בחורף
מה זה אוהבת? נסבלת.
|
אני רביטל שהיתה פעם רויטל,
|
לא אשעמם, מבטיחה שלא תנמנם,
תישאר?
|
לאהוב משוררת...איזו איוולת...
|
להזכיר לעצמי איפוק ונחמה בתבונה, שנרכשה
עד שנהייתי אישה.
|
במאה שעברה קשרו את בטנה
במאה הזאת היא עוברת ביננו כרוח סערה
במאה הבאה היא תתפכח מאשליות של גיבורה
|
תלמים תלמים חורשים בי עקבות לידה...
איך הפכה לה ערווה בוטה ויהירה
למזכרת דוהה...
|
אני רויטל אשור שבאה מן הביבים
|
משורר לא קורץ מעצב
הוא קורץ מרעב...
|
אני רוצה לצחוק ולבכות ולדבר בשפת החיות,
לדעת טיבם של חיים פשוטים.
"תסתכלי למעלה ותצעקי" הוא לוחש,
|
אני רוצה להיות אופרת הסבון הראשונה של הפרוזה
|
תחפון את שדה ותגיד,"אה" רעבתני,כזה, עם חיות,
והיא תרפה..
|
מאונן מרוצה! למה הדבר דומה?
ליערן מבולבל ששורף את היער כי קר.
כך הוא שורף עץ אחר עץ, עכשיו חם
|
שבע שנים את נשואה, כולם מרוצים אבל
דעי לך, שבתוך שדרת עצים אפורה, לא תראי יותר
אנשים עם צבעים.
|
עירומה היא נשכבת על מיטתה, בוהה בתקרת המראה,
שהתקינה לעצמה,"מאיפה התעוזה?" היא חושבת לעצמה..
|
היה היתה שרלילה,
עם לב ממרגרינה
|
''גרגרנית אני, גרגרנית' ' צעקתי להשמיע לעצמי ו''כולם
על הזין שאין לי ובאמת שאין לי...
במקום הקפתי עצמי בחומת כרס עצומה לשווק את ה''אם הגדולה'',
|
ילד שלי יקר
סליחה שאני מי שאני
|
ריח הלימון בכוס המרטיני שלך, אשה אבודה
|
תל אביב שלי, העיר אשר חוברה לה
מעצב, בדידות, חלומות ושמחה.
|
יש משהו עלוב בהגדרה משורר.....
|
ממה את עייפה?
מסידור הבית וקצת שטיפה...
|
בולבול מבולבל במציאות מערפלת
|
וכאילו ידעה סבתא שמחה, היתה חופנת שמלתה בין רגליה ולוחשת:
"בואי יבינתי, תנוחי"...
|
מיצי, שפיצי וטיזי
מחפשים בית חם
|
בוקר טוב אחי וברוך בואך למרוץ
אל תשכח את כלי הזין, שנסכו בך
את העוז, המעוף וכל הכאוס
|
סודות רבים לה, לאישה,
שמציירת בבשר החי, כאילו היה בשרה שלה...
|
אימפוטנציה רגשית של הפרט
היא לחם חוקו של הממסד...
|
בצימר אחד בצפת, הבטתי על סימטה עשוייה אבן עייפה,
דרך שבכה של גפן אדומה, עמדתי בוהה בגרפיטי של
גלריה לצד בית-מדרש, הומה, "קריאת-שמע".
|
ברגע שהשלמתי עם היותי קנאית גדולה, למדתי לדבר.
בתחילה רק מול מראה / ילדה, מהוססת בצעקות
|
אני מכירה ילדה תינוקת, שציירה בצואתה שלה
על קיר לבן בורגני מעל מיטתה
ואולי אז היתה הכי קרובה לעצמה...
עד אותה זעקת שבר, שדיכאה וחנקה יצירה.
|
בסוף תמצאו את כתביי, הרי,
ואז..
יתגלו ניצוצות של גאונות, הניתנים רק
לנרקיסיסטיים מספיק, מגלומנים מספיק, ילדותיים.
|
איך את נראית? שואל גבר פוטינציאלי
את שמחה השמנה, לפני פגישה ראשונה...
|
מכירים את אלה : ששואלים מה העניינים?
|
60 שניות המוקדשות לנכסי התרבות של העם היושב בציון
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
הגר זאב עם
כבש?
אפרוח ורוד
מסתלבט על הגר |
|
