|
שבע נדודים, עם עתיק כזית
אל אדמתו שחכתה לו חזר
|
לא יוכל איש
יתד לתקע בזמן החולף
|
על כפי לא נשאתי גוף מרוטש
איך דם מכסה את פני השרוטות
בבשרי הכאב והפחד
|
החרות וחגה
לי נתנו באביב.
|
גאה נבראה וחופשית
מתת אל היא
לא שפחה חרופה
|
מקבל בברכה
את היום שהאיר לי
|
העשב רוחי והשמש
צחוקנו נישא בגבעות
|
כבר ראיתי הכל
כמו דבר לא ראיתי
|
אם בזמן לא נחזור
יחד לחלום וללכת
|
רק אחד מכולם
שקוף לו ראיתי
עובר על פני
|
חצרי מעגל היא
נעה סביב ציר עשיה
|
דומה לא בשבילי
עולה היום החדש
|
דמעותי מקורן כבר יבש,
רק הדם מוסיף ונגר.
|
אם האיש הזה לא אני הוא
הוא כל שרציתי להיות.
|
האיש ששירו ביכה את ימיו
האיש שימיו היו שיר
|
אש לבי
לאורכה התאיר את הדרך
תעטוף בחומה לילותי הקרים
|
היא בפרץ פריחות תכסה פניה
הוא יכסנה בדם.
|
כמעיין חבוי בסבך הרדופים
חבויים ניגוני הימים שפגשתי
|
החושך מוליך את קולות הלילה
באים מרחוק
עיוורים כחולד
|
השדה זורם עם הרוח
גליו הם
האור והצל.
|
הדרכים זיכרונות יעירו
אהבותי הישנות
פזורות לאורכן
|
כמו יודעות הבהמות
איזה סוד הנסתר מאתנו,
|
כמו יודעות הבהמות
איזה סוד הנסתר מאתנו,
|
מה עוד יבקש איש
אם אביב שני
ניתן לו
|
ניגונו הוא הגשר
עליו אעבור
אל יום המחר
|
כי לא רק הפחד
גם היפי
עצר נשימה.
|
מקבל בברכה
את היום שהאיר לי
|
המילים לבדן
לעולם אילמות הן
|
כמונו כאן מקומך
אותך ואותנו
לא יעקרו מכאן
|
אני שורות קצרות
לאורכה נטעתי
|
השנים שזחלו
לאורך גבי כצמרמורת
|
פונדק הדרכים
נועל שעריו
בל יבוא בצל קימרוניו
עובר אורח
|
על הסף נצבות אמהות
פן יבוא המבשר עם ערב
|
אטימות שקופה
שוב פרושה מול עיני
|
רק בי האביב
שרביטו הקסום לא נגע.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
סמוך עלי!
פה גדול, מילים
אחרונות |
|
