|
עוד מספר ימים ימלאו לרעות 15 שנים לחייה..
או לסיוט חייה....
הביאו לי פסיכיאטרית ששלחה אותי ל"בית משוגעים"...
|
...הצמדתי את ראשי לפסים, עצמתי את עיניי
|
הוא לא כזה מיוחד
הוא גם לא חתיך אלוהי
אין לו גוף מושלם
אבל יש לו אותי...
|
נמאס לי מהחיים האלו
נמאס לי לחיות.
|
כשאבוא אליך, ותהיה איתי
תיוודע לכל המעלות והמגרעות
תיוודע לכל מה שיש ויכול גם להיות
|
הם מנסים לסדר לנו את העולם
"אתם דור העתיד"
הם לנו שמים לב למה שהם באמת עושים
לנו, לדור העתיד דופקים את החיים.
|
ובחרת ללכת, לפרוש כנף
והזמן עובר, אני כאילו מתרגלת
עד שהמוות שוב סביבי
|
החלומות שהיו על בעל וילדים
הוחלפו בחלומות על לעבור את הימים
על לשרוד עוד לילות לבנים-
של עבודה, כאב ראש ולימודים
|
העולם הזה אותי כלל לא מגרה...
|
שוב אותה תפילה,
שבאה עם הנפילה..
|
ירייה אחת ודי, במוח
תבינו, לחייים הללו אין לי יותר כוח
|
מביטה למראה ורואה פרצוף
פרצוף רגיל למדי
|
לילות בלי שינה, ואני לא מבינה
איך אנחנו נשארים באותה המנגינה
|
משהו די חדש...שירון כזה, שלי...
שפה קצת מוזרה. אבל שווה קריאה..
משהו שאני יכולה להגיד שאני אוהבת.
|
שוב פעם אני לבד, לגמרי
אני רוצה לקחת סכין חדה, ולחפור..
עמוק ככול האפשר
|
כך או כך אני זקוקה לכוח, אתה פנוי אליי?
|
שירה, תני לי חום אחותי היקרה
ואביב תהיה חזק
|
בצער רב וביגון קודר
אנו מודיעים על פטירתה
בטרם עת של יקירתנו
|
אולי זה לא סיפור... אבל זה הסבר לרגש....
אולי זה לא מדויק ומתומצת, אך זה שימושי מאוד.
אולי זה לא בדיוק, זה בערך...
|
אני מפרקת סכין גילוח ומעבירה על בטני....
|
המשימה: למות
המטרה: להשתלט עליו, לצאת מהחיים.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
טענה א': אלימות
נובעת מתיסכול
מיני.
טענה ב': אף אחד
לא כותב בבמה אם
הוא לא חושב
שיצא לו מזה
זיון.
מסקנה: כתיבה
בבמה היא צורה
בוטה של
אלימות.
קידום, לך
תזדיין |
|
