|
אני רעות, לחבריי אני בעיקר ידועה בתור תות.
לבמה נכנסתי במטרה לפרסם את שעל לבי, אחרי שנים, אני
במקום אחר בחיי, ופה שומרת יצירות מהעבר, יצירות
חדשות לא יפורסמו כאן.
קריאה נעימה :)
"זהו זה! אני לא עומדת בזה יותר! היא הולכת לסבול !! אני לא
עומדת בזה... אני חייבת לנקום - פשוט חייבת !!!" החליטה אור.
"אור, מה זאת אומרת ל-נ-ק-ו-ם?"
"אני רק רוצה להסביר לה בצורה קצת 'פיזית' מה היא עשתה לי בלב
וכמה היא הכאיבה לי!!!!"
|
אחרי רבע שעה יצאה גם היא, עטופה כולה במגבת גדולה.
התקרבתי בניסיון אחרון להבין מה קורה פה הלילה.
ניסיתי לפתח שיחה אך התייאשתי כשקלטתי שאני היחידה שמתכוונת
לדבר.
ניסיתי לחבק, לנשק, אך היא ברחה.
ישבתי על המיטה חסרת אונים, לא יודעת מה לעשות או לומר.
|
התקרבתי אל מול פניו, לקחתי את ידו בידי וקרבתי לפניי - "נו!
תחזיר לי! תראה לי מה זה, אני רוצה להרגיש את השינאה שלך, אני
יודעת שהיא בתוכך, אני רוצה להרגיש אותה יוצאת עליי - תעשה מה
שאתה כל כך רוצה, מצידי תרצח אותי, כבר ממש לא איכפת לי...כבר
ממש לא איכפת".
|
חשבתם פעם על החיים? יש שיגידו שהם בלתי ניתנים להסברה, ויש,
כמוני, שיגידו שגם לזה, כמו לכל דבר אחר- יש הסבר, והוא ניתן
להסברה.
הייתי רוצה לנסות ולהסביר את הדרך שלי לראות את החיים..."החיים
מנקודת המבט שלי":
|
הרגע סיימתי שיחה איתך, חיוך התפשט על פניי כשנזכרתי בצחוק
המתוק שלך מתגלגל לו, שנייה לפני שקראו לך לאכול, סיפרת לי על
חתונה של דוד שלך שקרבה, ועל זה שכרגע קנית שמלה מהממת בפסטיבל
ערד, שם את גרה...
|
רציתי לצרוח בשמה אך כל שיצא ממני הייתה אנקה חלושה.
"דורין..." בכיתי, "דורין!" נאנקתי, "דוריני", זעקתי, נחנקת
מהקריאות והבכי... "דוריני שלי... אהובתי", לחשתי...
|
התיישבנו על המיטה, היא מאחורי, כשמראה מולנו. הסתכלתי דקה
סביבי ואז היא נזפה בי, שהיא לא יכולה לסרק אותי ככה...
הסתכלתי עליה דרך המראה שמולי ופתאום ממש רציתי לנשק אותה...
"אז.. מיכל, מה עם אהבה? היה לך מישהו מאז הטירונות?", שאלה,
כשתפסה את מבטי עליה...
|
הכנתי את החדר חשוך אך ממוזג, בטמפרטורה בינונית, שלא יתפסו לה
השרירים אבל שגם לא תנטוף לי פה זיעה. נגה היא החברה הכי טובה
שלי, היא סיפרה לי כמה פעמיים על המשיכה שלה למין הנשי, אבל לא
ידעה על היותי לסבית. החלטתי שהיא תצטרך לגלות זאת בדרך הקשה.
|
כל מה שראיתי היה לבן מעורפל... אני התעוררתי לי באמצע הריחוף
כלפי מעלה, מרחפת באיטיות, מרגישה אוויר חמים על פני וממשיכה
לעלות אט, אט...
|
עד שנרגעתי לקח המון זמן... וכשקלטתי.. התקשרתי מהר לירדן-
חברתי הטובה ביותר.. עד שהצלחתי לקלוט את המשמעות של מה
שקרה... לא עמדתי בזה כבר, לא חזקה יותר כמו פעם... הייתי
חייבת! אז בכיתי..
ואיזה בכי, בכי שהצטבר שנים על גבי שנים, בכי עמוק וכואב..
הרגשתי שהוא
|
מהם שלביי הקשר? קודם מפגש ואז נשיקה, היסחפות לפגישות שאחת
מובילה לשנייה, התאהבות, סקס, מפגש עם חברים ומשפחה חיים
משותפים ובסופו של דבר -פרידה. כמו בעיר -בסופו של דבר, חוזרים
הבייתה.
|
'אהם אהם' אני רואה שאת והחתולה שלי מסתדרים טוב" אמר, אני עוד
הייתי עם הגב אליו, ואז הסתובבתי מהר והסתכלתי עמוק לתוך
העיניים התכולות שלו.. הוא היה ילד עם שיער שחור פחם ועיניים
כחולות בהירות, ניראה קטן מעט עם פנים של מלאך.
|
כל פעם שאני מזלזלת בעצמי מישהו אומר לי, תאמיני בעצמך, את
הדבר היחידי שישאר לך תמיד, את צריכה להאמין בשביל להמשיך הלאה
מהכאב הזה ולצאת מהדיכי הזה, האין סופי הזה...
אבל בליבי אני חושבת, למה לצאת מהדיכי הזה? במה זה יעזור?
להעביר אותי לדיכי הבא?
|
אני אוספת אותה בידיי ולוקחת אותה למיטה... משכיבה אותה שם
ונזהרת לא ליצור שום מגע שהוא לא הלשון שלי.
נשכבת מעליה אבל לא נותנת ולא לאיבר אחד חוץ מלשוני לגעת
בה...עומדת על הידיים והברכיים, נותנת לחום הגוף שלי לעטוף
אותה אבל ללא מגע.
|
אני בוכה ומרגישה מנודה, מקרוביי במשפחה.
אני בוכה ומרגישה מנודה, מחבריי בכיתה.
אני בוכה וכולי צמרמורות, אני לבד רק אני ועצמי.
|
אני כבר לא בוכה,
אני כבר לא צוחקת,
אני לא מרגישה
וכבר לא נושמת
|
אני שונאת אותך
גרמת לי לנשום
אני שונאת אותך
גרמת לי להתאהב
אני שונאת אותך
גרמת לי כאב
|
כן, איכזבת אותי, רציתי יותר, רציתי איתך עוד לדבר.
רציתי איתך לחיות, ולעולם לא לבכות...
רציתי לא לוותר, רציתי לנשום ולצאת אל האור.
|
איבדתי חופש,
הדממה, היא זו שמפריעה.
איבדתי כוח,
הדממה, היא זו שמפריעה.
איבדתי פרטיות וכמו כן גם רצון לה.
הדממה, יותר ממפריעה, היא מעיקה.
|
הגורל הוא עתיד,
עתיד שלא נודע,
|
חיוך תמיד את מעלה חזרה,
כשיורד הוא מפניי,
את תמיד שם,
וגם אם זה מוגזם,
את תמיד תיהיי בחיי,
|
הכי קשה זה
לנסות לבכות ללא הצלחה
הכי קשה זה
לרצות את כולם ולא את עצמך
|
נשארה בי רק עוד טיפת אמונה,
לא באלוהים ולא בעולם הבא.
נשארה בי תקווה לנצור רגעים
|
כשאתה אוהב,
כל יום הוא אושר
כל אושר הוא שמחה,
כל שמחה היא חיוך,
כל חיוך... הוא בגללה.
|
לפעמים משפט פשוט מסתיר אלפי מילים קטנות,
מתחת לשרוול ישנן הרבה אמרות.
|
אך אני מעמידה משמר של 19 לוחמים קטנים,
לבנים ושברירים כמוך-מסביבך.
|
הפרידה הייתה בכדי למנוע
מסתבר שרק הוסיפה עוד.
|
המלאך שלי - הוא נשי.
ולא, לא התכוונתי שהוא מתנהג כך,
ולא, לא התכוונתי שהוא מתלבש כך,
התכוונתי לדבר אחד, דבר קטן ומיוחד,
שיש לו, וזה לא ייחודי לו, אבל הוא המלאך שלי,
ובשבילי, זה הכי מיוחד.
|
הולכת על פני תהום,
זה רק עניין של זמן, הנפילה פנימה.
|
אם הייתי שם עכשיו, לידך, הייתי מתיישבת על ידך עם דף ועיפרון,
לא צריכה יותר מזה!
מתיישבת ומציירת, כל פיפס בפנייך, את עינייך, תלתלייך
האדומים...
|
מכניסה את ידי לגופך, אצבעותיי נעלמות לאט, לאט בתוכך, אינך
מרגישה כאב, אני לוקחת את ליבך לאט לאט,
מוציאה אותו מתוכך.
|
אני אבודה.
התמודדתי עם כל משבר שהיה לי בחיים, ולא, זו לא האהבה שמפריעה
לי. זה גם לא ההורים ולא הלימודים.
לא, זה לא כל מה שתירצתי עד עכשיו לכולם.
זו אני - אני, עצמי ואנוכי.
|
העתיד שם בשבילנו
מזכיר לנו להמשיך לזרום
להמשיך להתעקש לשחות במים גועשים,
רק בכדי להגיע לקצה ובו - לגלות עולם טוב יותר.
|
אף פעם לא הצלחתי להחליט איזה עונה אני אוהבת יותר.. האם זה
הקיץ? שחם כל כך.. לפעמיים אני מסוגלת פשוט לשבת בחדר מול
הטלוויזיה עם כוס מלאה בקרח ופשוט לבלוס אותו עד שהוא נגמר..
ומה אז? אז.. מביאים עוד קרח בכוס חדשה!
|
{אנשים אומרים...אז מה אם הם אומרים?}
|
תמונה שצילמתי בטרבלינקה שבפולין, במסע שלי לפולין 2006, אבן
מסמלת קהילה שלמה, והפרח לזכרה... במקום זה היה מחנה Vשמדה
ענקי, אחד הגדולים ביותר שהיו... יהי זיכרם של כל הנספים ברוך.
|
|
|
מעכשיו אל תגיד
לכל שאלה תשובה,
אמור: לרוב
השאלות תשובות.
להב בן-לאדן,
מעוצבן על הFAQ
שאין שם תשובה
האם אלוהים
קיים. |
|
