השירה של רעות גיא היא גוף, עובר עשוי ורידי דיו
שמבקיע לו דרך החוצה מן הרחם ופוצע אותה. השירים שלה
אינם מציירים תמונות אלא הם מארג של דימויים, לא פעם
מפתיעים, לעתים קשים. "אין בי אהבה,/ גם לא לך,/
מלבד האהבה שלי/ לראות אותך כלואה/ מתבוססת באהבתך
אלי".
אבל זו אינה שירה אלימה. היא שירה של פצע עמוק ושל
צלקות שהגלידו, של עור יבש ועור לח, של דם שהוא דם
הלידה לא פחות משהוא דם הפציעה. שירה בוטה בחומריה,
שיש בה עדינות גדולה מאוד.
נולדה בשנת 1977, מתגוררת בת"א, ספרה הראשון
"עור-מקומי"  הוצאת גוונים יצא לאור בשנת 2002  

                                                 
       תמר ברגר

אחת היא גם הסוף שהתובנות יפלו על הפנים כמו מים עכורים. שלא יעצרו לרגע כמו מים זורמים.