|
מודל 81', נואיבה.
2009
ניו יורק,
מתעוררת אל איתי, ואל עברייה (עוברה עירנית...)
גורדי השחקים דוחקים את השמיים
לגבהים קרירים.
השמש מתכרבלת בעננים
|
בכל גופי
המורא
פן תלקח ממני
ואז אצטער על כל אותם רגעים
בהם לא הרגשתי
כמו עכשיו
|
אנשק אותך, אהובי,
כי השפה כל כך ענייה
|
הלוואי שיכולתי לעמוד על כתפיך
ולהביט בשמיך
|
בעלים המשנים צבעיהם,
בכרס מתעגלת,
בצליל נכון המהדהד בחדר
|
בכיתה מלאה רחשים והתחלות אני מוצאת אותך
שוב
אתה שוכב לצדי
|
מאה שישים סנטימטרים של גחמנות מתפרצת
|
בעצם מאוד נעים לומר
את כל הדברים ש
לא נעים לומר
|
אני הדוברת האחרונה של שפה עתיקה
|
הוא רוצה להלחם אתו- סבא שלי קורא בהנאה-
איזה אומץ
תקתוק...
|
גם אם נצא לחופש
עדיין ניקח לשם אותנו-
את ההרגלים בהם מאסנו,
את השתיקות בערבים
|
ואף על פי כן מתכסות עיניו דוק
שרק האהבה תבחין בו
|
רצוא ושוב
הוא בא! הוא בא!
|
הנה גופי המנסה להתעורר -
ספירה אטית מדי של פעימות לבי;
|
אבי אומר בקול שאיננו נסדק
"אני לא זוכר איך אבא היה שר את זה"
|
אנחנו תולים על קירותינו מזכרות
ומתכוננים לקיים את הציווי
להיות חוליה שלמה בשרשרת
|
ואלו הם המכתבי שכתבנו
-אבא שלך ואני-
|
כאן (שם) תמיד קיץ.
וכשאשוב (לאן, למי?)
|
מאיפה הדחף הזה
לאחוז בשרוולי ולספר לי את סיפור חייך-
ולו רק בראשי פרקים-
|
מדי בוקר יילטפו שפתי באור
בעורו של אהובי
|
המילה היפה ביותר בשפה העברית
יכולה היתה לשמש שם קולע
|
אישי בא אליי ברכות ובעקשנות של מאהב מתחיל,
גופי מבהיק תחת לשונו
|
לחכות -
לחכות היטב
לאביר הרוכב
|
לא ישא גוי אל גוי חרב
לא ילמדו עוד מלחמה
|
אל הארכיון האישי (25 יצירות מאורכבות)
|
|
ש: למה לא רואים
את אלוהים
בתמונות?
ת: כי הסמים
מחקו אותו. |
|
