[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








רעות פלי
נכוותי, המשכתי לצמוח ועכשיו יש שדה מסביבי. החיים מתרחשים
סביבי ואני איתם, כבר לא לבדי.
(צילם: מרק הימן)


אל היוצרים המוערכים על ידי רעות פלי
"...המשכוכית היא כמו כל כבשה אחרת, רק קצת יותר.
קצת יותר חמדנית, קצת יותר זריזה, קצת יותר רעבה.
היא רוצה להגיע ראשונה לאוכל, לדיר, לזכר, אז היא
תמיד בראש. (...) לא הרבה יותר. אם היא תהיה רחוק
מלפנים, שאר הכבשים בעדר יצטרכו ללכת בעקבותיה כל
אחת בעצמה, וזה יחייב אותן לחשוב בכוחות עצמן. אז רק
קצת, כדי שהן לא ידעו אפילו שיש להן מנהיגה. וגם
המשכוכית לא יודעת שהיא מנהיגה".
(מתוך ה"משכוכית", מאת קוני ויליס)




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
התבגרות
איך הבן אדם הכי לוגי והכי מחושב מצליח לא להיות מחושב ולהתחיל
עם אישה נשואה? מה לעזאזל הוא חשב שאותו הרגע?

רציתי לא להבין,
רציתי שתביני אותי,
רציתי להיות החלטית
ולעמוד על שלי.

עמדתי בין השיחים עוד כמה דקות, תוהה אם עליי ללכת להתעמת איתו
עכשיו, אם עליי להתעמת איתו בכלל. בסוף ויתרתי, ככה, כמו תמיד.
כמו תמיד ירון ידע שאני רואה אותו כשהגניב למלכת הנשף פתק, כמו
תמיד הלך עם חזה מנופח גאווה בדרך לחדר כי ידע שכמו תמיד אני
אוותר לו.


לרשימת יצירות השירה החדשות
עכשיו הוא יושב שם, לבדו.
הוא יושב שם, בודד וגלמוד,
בחדר אפור וחושך מסביבו.

הולכת בתוך מסדרון אפור.
פותחת, סוגרת, מחפשת בתוך המון דלתות,
אני רואה אותו מרחוק,
את הצל שלו, מתרחק ונעלם

הוא מביט בה מתוך החושך,
עיניו זוהרות באפלה

היא נשרכת אחרינו כחוט פרום,
כי אם נתעסק בחוט פרום,
כך החוט נפרם עוד יותר

עדיין נשארה העצבות הזו בלב,
הקושי המלבב
שגורם לי לרצות לכתוב שירים.

יחסים
את מי אני עכשיו אוהבת?
מישהו קר, לא מוכר, מנוכר.

בדידות
יש בי כאב מפלח,
כזה שאיננו עוזב.

כל המשפחה שומרת עליך
בשבילנו, כי אנחנו לא יכולנו,
כי אנחנו מראש ידענו שעדיף
שתהיי איתם שם למעלה

וידוי
המאהב שלי, כה קרוב, כה רחוק.
בלחיצת כפתור אחת, אני איתו.
בלחיצה השניה - בלעדיו, בביתי.

וכמה ששנאתי את עצמי
אז על החלטה לא ציונית,
על נרקיסיסטיות מוחלטת,
וכמה שאני חשה עכשיו צורך עז
להתנצל.

אין את מי להאשים,
חוץ ממני וממך.
היינו עיוורים לאורה של אהבה.

האהבה צומחת במקומות מוזרים,
האהבה צומחת מתוך מקומות משונים

היא לא תכיר
ואתה לא תדע,
ששוב ישבתי וחיפשתי אותך.

הרהור
נפתח לך צוהר,
נפתח החלון
ואתה מעיין בתוכך
כבחלום.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
זה קרה.
השתניתי.
עברתי שינוי שלא היה תלוי רק בי.

הרהור
כשהאושר בא,
הוא מגיע בחתיכות קטנות.

געגוע
אנשים מחצינים את הבדידות שלהם.

עולים, יורדים, אזעקות, נפילות.
יריות, הפגזות, יציאות.
מתים, קברים, הספדים.
בואו נספור את המתים.

היופי שבו מעביר בי צמרמורת.
כשהוא חוזר הביתה,
אני רוצה לחבק אותו
ככה שלא יוכל לעזוב.

הגות
עכשיו, הוסרה הקללה
ואפשר כבר לשמוח
ולהראות הקלה,
להעלות חיוך קטן וזהיר
ולצעוק לשמיים:"יש!!!"

אמרתי לה מה אמרו הרופאים
וביקשתי שתבחר.
היא בחרה להישאר מושלמת.

פקחתי את עיניי,
היה חשוך, היתה דממה.
אמרתי: "עוד מוקדם".
עצמתי את עיניי
לישון הלכתי חזרה.




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
זו סתימת פיות!
יופסק הצנזור של
ה-roadrunner.


תרומה לבמה





יוצר מס' 70511. בבמה מאז 25/7/06 13:51

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לרעות פלי"ר
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה