|
"להתגעגע זה לא בהכרח לרצות לחזור"...
הלכנו יד ביד מחזיקים שקית עם רסיסים ביד אחת, ומקל נדודים ביד
השנייה, מחפשים את הנזיר שיביא לנו את הדבק.
|
ישנו דבר אחד שאני מתחרטת עליו מילדותי, בעצם אני בטוחה שישנם
עוד המון שכאלה, אבל המקרה הזה חוזר כל פעם לזכרון, וזורק עליי
את האשמה הלוך וחזור...
|
..."שאני לא חושבת על זה שעוד שעה אני צריכה לרוץ הביתה לקחת
ויטמינים בזמן שהחיים מהצד האחר משתנים באופן לא נורמלי..."
|
...כל כך פחדה מהחורף, משמיכת הנוסטלגיה המוזרה שהייתה באה
ועוטפת אותה כל פעם מחדש, משיכת הנוסטלגיה שהייתה שייכת לעבר
שאף פעם לא חוותה, אפילו לא בעיניים עצומות...
|
"...אולי יש שם לחישות, לחישות של סיפורי פו-הדוב מתחת לשמיכת
פוך עם שוקו ליד..."
|
כי מה כבר יש לאדם
בלי המילים?
והשיחה?
והאחר-
זה שנוטים לזלזל בו
|
ממלמלים ובוכים
על עברנו הרחוק...
|
זעקי ותצעקי ותלחשי,
תלחשי את קול תפילת הילד המת,
האמא הבוכיה,
האמא שהיא לא רעה, פשוט רע לה
|
מתפתלת
נזהרת שלא לפגוע,
בעצמי.
ידיים הולכות למעלה,
|
כל השתיקות
כל החיוכים
כל הספסלים
לא יצליחו לתאר את שעובר.
שעבר.
|
אם הייתי יכולה לדבר באיברים,
באוכל,
במגע
|
זו מן תחושה
כמו הגוף צועק
תנו לי ניקוטין
תנו לי ריגושים.
|
אפילו לא צריך לקחת אויר,
צוללת פנימה
לתוך כל הסדקים
כל הקיפולים
לתוך כל הצמר גפן הסגול הזה.
|
מתקרבת לחלוני,
אני אביט בו
ולא אחשוף את שיני,
לא אחשוף את שיני לשווא.
|
לוקחת שאיפה עמוקה
וכמו לפני הלידה,
מוציאה בנשיפות קטנות החוצה
את כל הרעל
את כל הכעס
את כל הקללות.
|
אני מתארת לעצמי אותי
בעוד 20 שנה...
|
..."ילדים הריעו, נשים בכו וזרקו חזיות רקמו חולצות רוסיות
והורידו שערות במסתור..."
|
..."והחלון...כמה שאני מתגעגעת לחלון שלי... לציפייה לראות אור
מהחלון המופלא השני..."
|
עברתי הרבה מאז הגן ההוא, עברתי הרבה מאז עצי השזיף הנמוכים
שהייתי מטפסת עליהם ונוגסת בפרי הלא בשל שהיו מייצרים...
|
אני לא איש של חורף,יותר נכון להגיד אני לא אשה של חורף.......
|
כל לילה הייתי מבקשת, מתכננת וזוממת, ואתה, אתה בכלל הקשבת?
הרי כמובן שלא! אתה בכלל לא היית שם...
|
...איך אפשר לומר את הדברים הנכונים?...בסך הכל זו בריחה אחת
גדולה,כך שאין פה שום דבר נכון...חחח...מה חשבתי לעצמי,לברוח
מלחשוב?..לברוח מעצמי?...לברוח מהאמונות של עצמי?...לברוח
מהבחירות הקשות?...
|
"אני יושבת, שברקע, ממש בשקט בוקע לו מאיר אריאל מתוך שתי
האוזניות+מפצל+ווקמן, מחוץ לדלת זמזומים של ילדים בני טיפשעשרה
שמנסים להתעלם לכמה שעות מהרוע שאופף פה, מהאבל, מהמוות,
מהעצב.. ושרים קצת ומצפצפים בצפצפות, גם אני מקודם ניסיתי
לעשות כך, לא כל כך הלך לי..
|
הכנסתי את מפתחות המכונית שקשורים למחזיק המפתחות של באגס
באני, שחברי הראשון בתקופת גיל הטיפשעשרה הוציא ממכונת הבובות
שגוזלת כל כך הרבה שקלים מיותרים מאנשים הזקוקים לקצת מעט
פרווה שתחמם אותם בלילות.
|
"...עכשיו זה חיוך אחר שידברו עליו, ועיניים אחרות, וכל מיני
משפטים מוזרים שהוא היה אומר"...
|
פעם כל אהבתי את החוף הזה, את הימה הזו,הייתי אפילו מרשה לעצמי
לעצמי להוסיף לה את כינוי השייכות הזה שאני בדרך כלל כל כך לא
אוהבת כי זה מביא לי את הקונוטציות האלו של העולם הממש לא
מושלם...
|
...רציתי להניח ראשי על כתפיך כמו פעם, בימים ההם, שהייתי
בורחת אלייך, שהייתי שוכחת מהדמעות ומתחברת לאושר הקטן שבלב,
לכחול היפה...
|
..."האם אני ביקורתית מידי, כמו שטענה ציפי דוידסון על שני
חברי לכיתה, שלאחד מהם גם הוסיפה את הכינוי "ליצן החצר" והשני
שיחק תפקיד מרכזי במחזה המסורבל של חיי.."
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
"...ואז החיילים
אונסים את הבנות
של הליצנים"
-סיכום "סיפורו
של ליצן", בלט
מאת פרוקופייב.
בחיי שזה מה
שקורה בבלט.
-העמותה לעידוד
ההכרה
בפרוקופייב. |
|
