[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








רעות אביב

אל היוצרים המוערכים על ידי רעות אביב
"להתגעגע זה לא בהכרח לרצות לחזור"...




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ייסורים
הלכנו יד ביד מחזיקים שקית עם רסיסים ביד אחת, ומקל נדודים ביד
השנייה, מחפשים את הנזיר שיביא לנו את הדבק.

זכרונות
ישנו דבר אחד שאני מתחרטת עליו מילדותי, בעצם אני בטוחה שישנם
עוד המון שכאלה, אבל המקרה הזה חוזר כל פעם לזכרון, וזורק עליי
את האשמה הלוך וחזור...

חלום
..."שאני לא חושבת על זה שעוד שעה אני צריכה לרוץ הביתה לקחת
ויטמינים בזמן שהחיים מהצד האחר משתנים באופן לא נורמלי..."

פנטזיה
...כל כך פחדה מהחורף, משמיכת הנוסטלגיה המוזרה שהייתה באה
ועוטפת אותה כל פעם מחדש, משיכת הנוסטלגיה שהייתה שייכת לעבר
שאף פעם לא חוותה, אפילו לא בעיניים עצומות...

זכרונות
"...אולי יש שם לחישות, לחישות של סיפורי פו-הדוב מתחת לשמיכת
פוך עם שוקו ליד..."


לרשימת יצירות השירה החדשות
כי מה כבר יש לאדם
בלי המילים?
והשיחה?
והאחר-
זה שנוטים לזלזל בו

שכול
ממלמלים ובוכים
על עברנו הרחוק...

זעקי ותצעקי ותלחשי,
תלחשי את קול תפילת הילד המת,
האמא הבוכיה,
האמא שהיא לא רעה, פשוט רע לה

ייסורים
מתפתלת
נזהרת שלא לפגוע,
בעצמי.
ידיים הולכות למעלה,

נוסטלגיה
כל השתיקות
כל החיוכים
כל הספסלים
לא יצליחו לתאר את שעובר.
שעבר.

בדידות
אם הייתי יכולה לדבר באיברים,
באוכל,
במגע

מצב
זו מן תחושה
כמו הגוף צועק
תנו לי ניקוטין
תנו לי ריגושים.

מצב
אפילו לא צריך לקחת אויר,
צוללת פנימה
לתוך כל הסדקים
כל הקיפולים
לתוך כל הצמר גפן הסגול הזה.

מצב
מתקרבת לחלוני,
אני אביט בו
ולא אחשוף את שיני,
לא אחשוף את שיני לשווא.

מקום
לוקחת שאיפה עמוקה
וכמו לפני הלידה,
מוציאה בנשיפות קטנות החוצה
את כל הרעל
את כל הכעס
את כל הקללות.

הרהור
אני מתארת לעצמי אותי
בעוד 20 שנה...


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ביקורתי
..."ילדים הריעו, נשים בכו וזרקו חזיות רקמו חולצות רוסיות
והורידו שערות במסתור..."

יומן
..."והחלון...כמה שאני מתגעגעת לחלון שלי... לציפייה לראות אור
מהחלון המופלא השני..."

געגוע
עברתי הרבה מאז הגן ההוא, עברתי הרבה מאז עצי השזיף הנמוכים
שהייתי מטפסת עליהם ונוגסת בפרי הלא בשל שהיו מייצרים...

יומן
אני לא איש של חורף,יותר נכון להגיד אני לא אשה של חורף.......

כל לילה הייתי מבקשת, מתכננת וזוממת, ואתה, אתה בכלל הקשבת?
הרי כמובן שלא! אתה בכלל לא היית שם...

...איך אפשר לומר את הדברים הנכונים?...בסך הכל זו בריחה אחת
גדולה,כך שאין פה שום דבר נכון...חחח...מה חשבתי לעצמי,לברוח
מלחשוב?..לברוח מעצמי?...לברוח מהאמונות של עצמי?...לברוח
מהבחירות הקשות?...

אוטוביוגרפי
"אני יושבת, שברקע, ממש בשקט בוקע לו מאיר אריאל מתוך שתי
האוזניות+מפצל+ווקמן, מחוץ לדלת זמזומים של ילדים בני טיפשעשרה
שמנסים להתעלם לכמה שעות מהרוע שאופף פה, מהאבל, מהמוות,
מהעצב.. ושרים קצת ומצפצפים בצפצפות, גם אני מקודם ניסיתי
לעשות כך, לא כל כך הלך לי..

הכנסתי את מפתחות המכונית שקשורים למחזיק המפתחות של באגס
באני, שחברי הראשון בתקופת גיל הטיפשעשרה הוציא ממכונת הבובות
שגוזלת כל כך הרבה שקלים מיותרים מאנשים הזקוקים לקצת מעט
פרווה שתחמם אותם בלילות.

"...עכשיו זה חיוך אחר שידברו עליו, ועיניים אחרות, וכל מיני
משפטים מוזרים שהוא היה אומר"...

מכתב
פעם כל אהבתי את החוף הזה, את הימה הזו,הייתי אפילו מרשה לעצמי
לעצמי להוסיף לה את כינוי השייכות הזה שאני בדרך כלל כל כך לא
אוהבת כי זה מביא לי את הקונוטציות האלו של העולם הממש לא
מושלם...

היפרדות
...רציתי להניח ראשי על כתפיך כמו פעם, בימים ההם, שהייתי
בורחת אלייך, שהייתי שוכחת מהדמעות ומתחברת לאושר הקטן שבלב,
לכחול היפה...

יומן
..."האם אני ביקורתית מידי, כמו שטענה ציפי דוידסון על שני
חברי לכיתה, שלאחד מהם גם הוסיפה את הכינוי "ליצן החצר" והשני
שיחק תפקיד מרכזי במחזה המסורבל של חיי.."




אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
"...ואז החיילים
אונסים את הבנות
של הליצנים"

-סיכום "סיפורו
של ליצן", בלט
מאת פרוקופייב.

בחיי שזה מה
שקורה בבלט.



-העמותה לעידוד
ההכרה
בפרוקופייב.


תרומה לבמה





יוצר מס' 5357. בבמה מאז 21/8/01 15:18

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לרעות אביב
© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה