|
Please be quiet
dont tell them my secret
im playing a game
they don't even see it
its all just a play
we're standing on stage
now its time to smile
dont show your rage
dont try to know me
there no door in my walls
and dont try to climb them
be carefull not to fall
its all just a play
we're standing on stage
you think you can see me
but its just my cage
please be quiet
don't tell tham my secret
הסתובבתי בעיר , מרחוב לרחוב, כמו כול חתול רחוב רגיל. קפצתי
מפח לפח, מחפש אוכל, לפחות איזה שארית של עוף, משהו שנשאר
מאיזה ארוחת ערב טובה של אחת המשפחות פה באזור, היה קשה
למצוא.
בטח כבר כול שאר החתולים, החברים שלי, לקחו הכול וכשחשבתי על
זה..
|
אני בחיים לא אשכח את הלילה הנורא ההוא...
את הפרטים אני מספרת מחלקי זיכרון מעומעמים של תחילת הערב,
מעדויות ודוחות המשטרה. השמות בדויים.
|
החלטתי שאני לא יודע על מה לכתוב, ושאני לא כותב כלום, ושאני
לא יודע מה זו אהבה בכלל...
|
לא היה לנו צמח משותף בתוך הגלגל הצבעוני שהיה גינתנו הקטנה
אשר גרמה לנו להרגיש כמו הגדולים...
|
יושבת על כיסא נדנדה במרפסת, שיערה מתנופף על פניה ומלטף אותה
והיא מרגישה איך הרוח מספרת לה סיפורים על עולם אחר, טוב יותר.
|
Yes, I'm human
And there's blud in my vain
So don't you think
I won't feel the pain
|
העיניים שלי בוערות
מדמעות שנעמדות בקצה..
|
בורחת ממנו.
הוא רודף אחרי לכל מקום.
|
איך שאתה נוגע בי
ואיך שאתה כל כך אוהב
|
רועדות הידיים
כשמגיעה העת לגעת..
|
כשאני מרגישה שלמה,
יש חלק בי שחסר.
|
זוכר את הרגעים שלנו?
רגעים של שקט ומבט
כאלה שמדברים לאט..
|
ילד, אל תהיה ילד טוב
בבקשה, תהיה ילד רע.
תקלל, תרביץ, תמשוך בצמה
|
כשמחליטים שהאושר הוא פרפר למשל,
הוא יכול להופיע מולך פעמים רבות..
|
רון ארד, רבין, השואה, משאלה, אמא.
מנקודת הרעות (ראות) שלי.
|
כול כך הרבה מילים,
בלי אף מסקנה ברורה.
כול הזמן מבטים,
בלי שום משמעות גמורה...
|
חיפשנו מאחורי השנאה,
חיפשנו מאחורי החומות,
חיפשנו בכל מקום,
וכבר כמעט ואין לנו כוחות.
|
מחפש אותה, את זו שעוד לא הכיר..
|
מילים שמנסות לגעת
מגע שמנסה להביע...
|
בקבוק יין חצי ריק
את החצי השני מחפשת.
הוא מעולם לא היה כאן,
עכשיו אני תופסת.
|
חורף,
טיפות הגשם מתמזגות עם דמעותיי
קולן על החלון נשמע לי כמו דלת נטרקת.
עכשיו שהלכת מבין זרועותי,
יושבת בוכה וכמעט מתפרקת.
|
(עכשיו) כשכל כך קר.
(עכשיו) כשהרוח מקפיאה את הנשמה
|
אני שותקת לנצח
שמה מסיכה של שלווה
|
ועכשיו אני קמה
אחרי שנפלתי
בלי אף תשובה
לשאלות ששאלתי
|
כשאני רואה את השמש זורחת עליי אני יודעת שאת שם,
מסתכלת בוחנת ושומרת עליי.
כי קרן אור היית, קרן אור נשארת, ותמיד תהיי.
|
לפתע הוא רודף
לפתע הוא אוהב......
|
כי העבר הוא כבר עבר
ומה שהיה לא ישוב
|
אני נותנת לך את הזמן שלך
אני יותר לא עונה כשתתקשר
שלא תרגיש שאתה חייב
ותשתוק בצד השני של הקו
ולי רק יותר יכאב.
|
היום כשיצאתי מהבית, החלטתי שאני לא הולכת לעבודה...
אני הולכת למקום ההוא, בקצה של השביל שעובר במרכז של החיים.
אני הולכת לפגוש את הזמן...
|
תקשיב לאני הפנימי. תחשוב מה הכי טוב בשבילך. תחשוב גם על
אחרים. אל תחשוב יותר מידי.
|
נסעתי לאורך החוף במקום שאסור, עשיתי דווקא לעולם, סתם כי
התחשק לי , הרגשתי מורדת.
|
ואני לאט לאט מקרבת את ידי לפניך, נוגעת לא נוגעת, ואתה יושב,
מביט בעיניי, מהופנט, משתוקק למגע שלי אך לא עושה דבר.
|
כבר כמה ימים שקשה לי לנשום..
|
דמותי משתקפת אליי בחלון והטיפות העומדות עליו משתלבות עם
הדמעות שזולגות על לחיי...
|
הוא מכיר אותך הכי טוב שבעולם ויודע עלייך הכול. יותר אפילו
מהחברה הכי טובה שלך. פתאום כול האמון שיש בנכם נותן לך תחושת
ביטחון כזו שהוא תמיד יהיה שם והכול ביחד גורם לך לחשוב שאולי
את מתאהבת..
התסריט הזה מוכר לך מאיזה שהוא מקום ?
|
והחלקים כמעט והופכים לשלם.
|
חדר קטן, קיר סגול, ספה ישנה, איזו זמרת ברים אדומה עומדת ליד
הפסנתר בתוך המערכת שלנו...
כוס ויסקי, סיגריה אחרי סיגריה, שיחה לתוך הלילה, ידיים
מנשקות, נשיקות מלטפות.
מדהימה שכמותך...
|
עבר המון זמן, ועברתי הרבה דברים, ועכשיו אני מסתכלת במראה, על
רעות של אתמול, על רעות של היום ועל רעות שאכיר מחר וכואב לי..
|
ראיתי ילד. ילד קטן, שעוד לא הספיק להתבגר אבל התבגר יותר
מכולם.
ילד שמחפש חום ואהבה בטירוף אבל לא יודע איך לבקש אותה. איך
להגיד שאכפת לו והוא אוהב.
|
תודה לכל האנשים שליוו אותי בהפקה, גם אלה שפגעו בי, העליבו
אותי, הפכו אותי לקטנה, לימדתם אותי המון, הדמות שלי כל כך
מגובשת בזכותכם.
תודה לצלמים, לתאורנים המקצועניים - שמש, ירח וכוכבים.
לאחראי על האפקטים המרהיבים - מזג אוויר.
|
הוא קיים בראש שלי, ואל תגידו לי שאני מטורפת, כי בראש שלי הוא
הכי יפה.
|
אז נמאס לי. נמאס לי לשמוע כמה שאני מוזרה ומטורפת, ולסבול
מבטים של אנשים שמסתכלים עליי כאילו אני צריכה לשים כותנת לבנה
כזו, לקשור את עצמי ולהיכנס לחדר סגור בלי קשר עם העולם
שבחוץ..
|
אל הארכיון האישי (14 יצירות מאורכבות)
|
|
אני לא מוכן
לאכול צדפות.
אני רוצה את
האוכל שלי מת -
לא חולה, לא
פצוע - מת.
וודי אלן |
|
