|
לפני כמה לילות.../ורד מוסנזון
לפני כמה לילות
דיברתי עם איש אחד
שהיה לי חכם נורא.
דיברנו הרבה
על אהבות
ואכזבות
וחתולים.
אמרתי לו
שהתכונה שאני הכי אוהבת
מעריצה
בחתולים
וקצת גם
בי
זה שלא משנה מאיזה גובה הם יפלו
או מאיזה גובה יזרקו אותם
תמיד הם ינחתו על הרגלים
יחייכו חיוך חתולי
אדיש ומתנשא
וימשיכו ללכת
כאילו כלום לא קרה
ואף אחד לא נפל
ובטח לא הם.
כשאמרתי את זה לאיש
שהיה לי חכם נורא
הוא שתק רגע
ואחר כך, ענה
שזה בכלל לא ככה
אלא אחרת לגמרי,
שבעצם, החתולים רק עושים כאילו
שכלום לא כואב
והם נפלו על הרגליים.
בעצם הם נופלים על הגב
ונשברים כל פעם מחדש
לרסיסים
אבל הם חתולים
ויודעים
שזה חלק מהתדמית שלהם,
ושכולם מצפים
שהם יפלו תמיד על הרגליים
אז הם לא מראים לאף אחד
שזה בכלל לא ככה באמת.
האיש הזה לא ראה את הפנים שלי
בלילה ההוא, כשאמר את המילים האלו
וטוב שלא ראה.
כי אם היה רואה את הפנים שלי, בטח,
שהוא היה מוריד ת'עינים
ורואה ת'רסיסים שלי על הרצפה.
(פשוט כי אחרים אומרים את זה יותר טוב ממנה)
וסתם הערה- היא מאוד מאוד אוהבת לקבל תגובות (ואין
לה בעיה גם עם ביקורת בונה).
חלק מפרוייקט גמר בנושא "מסיכות".
אקריליק על קנבס.
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
מילא לא
להסכים-אבל
לצלוב?
ישו. |
|
