|
ב-1988 נולדה תינוקת לזוג הורים ירושלמים מאושרים.
גדלה התינוקת, הפכה לנערה.
ההורים כבר לא כל כך מאושרים.
וזאת אני.
עם מקלדת חורקת ומסך מצפצף, מטאטאת קצת אבק מהלב.
הלא את יודעת איך אני.
בתחילת הסרט אני מחזירה לבחור שיושב לפניי חיוך
|
המנגנון המשומן של החברה,
גלגלי שיניים מסתובבים בשורה.
אך אם יקרה בדרכם מקל?
הסדר ישתבש, תיגדע השגרה.
|
כמלכה תתהלך היא עם רדת הליל
בארמונה השומם, הריק מאדם.
משרתיה נטשוה, עזב גם החיל,
ברחו הנתינים, היער נדם.
|
להפיל אותו על המדרכה.
לדרוך עליו.
למרוח עליו את כל הבוץ שבנעליים.
את כל הבוץ שבנפש.
|
שיחה זורמת, חיוך ארעי,
דיבורים של שעת דמדומים.
מאחורי פנים רגועות, עמוק בנפשי,
פצעים כואבים, מדממים.
|
לו רק יכולתי להגיד לך שלוש מילים.
שלוש מילים תמימות.
|
אש, אויר, מים, אדמה.
לנשום עמוק, דמיינו שאתם מפל.
שחור, מטאל, גרפיטי.
דווקא. כי אני רוצה. כי אתם לא רוצים שארצה.
|
משוואה פשוטה ניצבת מולי. הרבה משוואות מסוגה פתרתי במהלך
לימודי המתמטיקה. שלילי כפול שלילי הם חיובי. כן. כששניהם
שליליים התוצאה חיובית. אף אחד לא מסתדר עם אף אחד
|
|
|
אם דרקולה לא
יכול לראות את
השתקפותו במראה,
איך זה תמיד
התסרוקת שלו
מסודרת כל כך?
(סטיבן רייט) |
|
