|
לפעמים בלילה, כשהיא לבד עם עצמה מתחת לשמיכה, היא בוכה...
לא כי רע לה ולא בגלל הלבד הגדול שממלא ומלווה אותה כמעט מאז
שהיא זוכרת את עצמה.
היא גם לא בוכה בגלל מישהו שמכיר את כל החולשות שלה ויודע
לפגוע בדיוק בכל אותן נקודות רגישות.
|
את אומרת
שהלילה
לא נגמר...
|
אל תדברו
על כאב שהולך וחוזר
על פנים עייפות
ועיניים בוכות
|
היו דמעות,
מילים היו קשות וארוכות
מבט נחרט עמוק בפנים
געגועים
|
לא מדי קרוב
להרגיש אותך
לא מידי רחוק
לגעת בך...
|
אולי כשאתה אוהב אתה פוגע,
וכשאתה נוגע זה שורף לי בכל הגוף.
|
ובשקט של הלילה
את ילדה
בתוך עולם של אנשים.
|
הלוואי שלא היה כאן
הלוואי שלא יהיה
ואיך בסוף תמיד הוא יישאר פה מחכה.
|
ואתה שר
כאילו אין מחר
כמעט ואין דמעות בין המילים
|
הנה היא כבר מגיעה,
הילדה האישה
שכולם מכירים חוץ ממנה...
|
חלום בתוך חלום,
היא מנסה לרוץ
וקצת לדעת.
מתקשה לחוש,
אולי לגעת.
|
לא ישמעו אותך צועקת היום,
שיעזבו אותך בשקט, זמן לישון.
|
ולמה את בוכה ילדה
אני בוכה,
את לא צריכה...
|
בוא תלמד אותי לחיות
ממה שראיתי
לא מספיק רק להיות
|
ואיך היא תאמין,
משהו שם עדין
והוא נשבר
וכמה לנסות,
כמה לחכות
עם המחר
|
ואנשים שמתקרבים
יותר מדי
כואב מדי
|
ואלוהים שלמעלה
לא ניגלה אליי,
אבל משאיר אותי
משאיר אותי
עדיין חי.
|
עוד מעט יגידו
העיניים הגדולות סיפרו הכל,
הגוף ידע לסבול
|
לא יכול להיות שאת צוחקת מבחוץ
והעיניים אבודות,
את רק רוצה לרוץ
|
תגיד במילים,
לא תמיד טוב השקט
אל תתן לי ללכת...
|
שומעים אותך,
שומעים הכל -
בלילה...
|
|
|
תארו לכם אם כל
האתר היה נכנס
לקוביה הזו וכל
הסלוגנין היו
מסביב,
מה אז היה
קורה?
חזי מ-144 סטלן
בטלן מתעורר
מחלום רטוב. |
|
