|
רננה נולדה בשנת 1987. אוהבת להקשיב ולשתף את
כולם.. אך שהכאב הוא גדול ולפעמים אנשים פשוט לא
מסוגלים להבין אותו היא מוציאה הכל על הדף..
החלום שלה הוא ליצור לכתוב ולהלחין שירים משל עצמה
להצליח בגדול ולרגש.. מה שמחזיק אותה זה לגרום
להוריה להיות מאושרים ואילו קצת, ולדעת שאחותה מרב
שנהרגה בפיגוע לפני 10 שנים שומעת אותה כשהיא שרה.
כיום שרה בעיקר בטקסים.. לומדת פיתוח קול, ומנגנת על
גיטרה קלאסית.
המוטו שלי: "אשרי המאמין בכוחותיו ובעצמו, הוא יעשה
את המרחק שבין חייו לחלומו"...
אהוב שלי מאז שהכרתי אותך החיוך לא יורד לי מהפנים,
נדב ברקת: הכותב והמלחין המוכשר שלי תהנו-
http://stage.co.il/Authors/58883
שיר חדש- השקט שאחרי המלחמה של נדב ברקת בו אני
לוקחת חלק http://stage.co.il/Stories/639579#top
הותרת לי תמונות וזיכרונות,
להביט לך בעיינים עוד לא יכולתי
ניסיתי לעצור את תחושת הכאב הזאת
שכל כך חונקת אותי.
ומצאתי עצמי שבורה.
|
דמעה מטפטפת
יוצרת מעין כאב
ואני טובעת בי
מנסה להתגבר ולהתחזק
אך
אפילו הים מתפרץ לפעמים
אפילו הים משטה בגלים
אפילו הים גועש, מתרוצץ
|
נשיקת לילה טוב וחיבוק אחד,
ולמחרת כבר לא הייתה לי אחות.
אילו ידעתי שזהו הרגע האחרון,
אילו ידעתי שלא נוכל לדבר יותר
|
זיכרון טוב הוא משהו מתוק,
שנשאר לי ממך מאותו יום שהלכת.
|
הוא חודש בודד ועצוב.
משום שהנפש
מתפללת שיום אחד
תתגעגע גם אתה
ותדפוק על דלת ביתי
ותעניק לי חיבוק
|
הוא היה בחור מיוחד,
כך מעידים עליו כולם.
ניחן בתכונות של חן וענווה,
בעל אומץ לב וגבורה.
|
יש בי תקווה, חלום או משאלה
שתיקח אותי איתך, אל חוף הים.
|
לו יכולתי להביט שוב אל תוך עיניך
לו יכולתי לחוש שוב את טעם שפתייך
לו יכולתי לשמוע את אותן המילים
לו יכולתי לחזור לאותם הימים
|
למות,
למות זה לא לחיות
זה לא לנשום
זה לא לחוש
|
אני קוראת בשמך
ובוכה ותוהה.
|
הייתי קטנה, אולי אפילו קצת לא מבינה.
אבל אותך אחותי היקרה אני זוכרת
בלב מלא אהבה.
|
לכולם מבט אחר,
יודע כאב חודר.
|
חשבתי שבמילות אהבתך
תלך גם עם התחושה
אך אני כאן לבד,חלשה
|
הודעת לי כי אינך מסוגל להתמודד איתי -
מול כל העולם, כדי להפוך אותי לשלך.
אני נלחמתי בפחדים שלך.
לילות שלמים במחשבות עליך,
|
שונאת פרידות
במיוחד מאנשים שאני אוהבת.
|
יצאתי ללקט רסיסים
שברי חלומות מנופצים.
|
שניהם אוחזים ידיים בטירוף שלעולם אינו צפוי להתגשם.
שניהם אוחזים ידיים וחשים את תחושת הבינתיים.
|
צועדת אני את דרכם האחרונה לאורך השביל, עטופה בדגל המדינה
ומנסה את מר גורלם הנורא להבין. בצדדים מלווים אותנו עצים
גבוהים ודקים, עצים מחרידים, מעוררים צמרמורת, אוירה קודרת
ומנוכרת, יותר נורא ממה שכבר נאמר לי וממה שניסיתי לדמיין
לעצמי.
|
תזכרו שהבטחתם לא לבכות כי השמיים גדולים ודמעות קטנות,
ותעצמו את העיניים כל גשם ראשון ותחשבו עליי...
|
הימים לחודשים,
והחודשים לשנים.
ככה הם מחוגי הזמן,
ואת ממשיכה את חייך
|
בין שבילך אני פוסע ארוך ומתפתל
לאן יוביל אין איש יודע.
הנשמה בפנים צועקת זה קצב החיים,
הניחי לפחדים- חכם השביל מן ההולכים.
|
היא עולה על אוטובוס פוסעת לעבר החיים,
ולבסוף על קיברה נישארים רק פרחים.
הוא פוסע בתמימות אחריה,
ועכשיו הוא רואה שוב את פניה.
|
"יורם תגיד לי אתה מה עושים עם חבר שכמותך
שלא שם ולא פה שהיה ואינו ובכל זאת ישנו.. "
|
"לפעמים את יודעת רק הבכי מזמן לזמן,
בא מתוך געגוע ישן."
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
לשמואל
איציקוביץ' יש
סלוגנים מאוד
מתוחכמים
ומקוריים!
חוץ מהשם, הוא
גנב אותו
ממישהו...
חוץ מהתכנים,
בעצם, כי גם
אותם הוא בטח
גנב ממישהו...
גם את הסגנון
הוא גנב ממספר
אנשים שהוא
מכיר...
אבל חוץ מזה,
הוא נורא
מקורי!
DSI |
|