|
"אני... אני בכלל מסיפור אחר..."
(הכבש ה- 16)
הבחור שאיבד את יכולת הנצח
אמר שחזרה לי התמימות לעיניים
אולי, הן כבר לא עשויות משברי זכוכיות.
|
לזכותך יאמר שלמדתי,
איך לספור חללים ריקים
למיין את הבכי לעצב וגעגוע
ולהמיס רגעים אל תוך הגרון
|
החלל שבי יונק אהבה מחומרים
אשר אינם יודעים על ריחו הדק של האביב.
|
אבל הנה אני שוב מתחילה סיפור מהאמצע,
תן לי להיות לך, העונה החמישית.
(שמעת פעם הצעה רומנטית מזו?)
|
מחפשת מקום רך באספלט
להיבלע אליו.
בגבי נפערו חריצים חריצים, מעצמם.
אני כבר לא נזקקת לסכין שלך.
|
ברגעים הצרים,
אני בודקת את טיב האוויר
והד האדמה,
לזריעתם של מילים וצלילים
|
לבהות איתך במילים שהשחזתי על הדף
ולנסות להסביר את האותיות
שבאות מכאב
והרווחים
שבאים מאהבה.
|
וזה היה כל כך... ענוג
איך נשמת לתוכי
את האויר המסומם שלך
ולי מהירכיים יצאו אדים
|
זה כמו לתלוש דפים מיומן גופי.
והחושך מנחם לי את הראיה -
כי שוב האוויר שלי עומד מדי.
|
אל הארכיון האישי (11 יצירות מאורכבות)
|
|
כן הוא היה
מתעלל בי שנים
על גבי שנים
ואז שהוא נעשה
קטן יותר (אבל
עדיין כבד) הוא
עוד רכב עלי
מסביב לכדור
הארץ!
ואיפה צער בעלי
חיים היו אז?!
זונות חתולים
חשובים אבל
אווזים לא?!
מולי ברעיון
מיוחד לעובדה. |
|
