|
בבוקר ההוא הוא הבין שליל אמש ראה אותה בפעם האחרונה. רמזים
לכך היו קיימים עוד בתחילת סיפור האהבה שלהם, אשר היה עבורו נס
כשם שהיה אסון.
|
מעניין אם ידעה, כשקצה משנת הלילה הארוכה. מעניין אם ידעה,
שהיום תנשום את נשימתה האחרונה. אם הרגישה איזה שוני, איזו
הארה. אם חוותה את הווייתה הדועכת, את עצמיותה הנעלמת
|
למעשה ידע שהם, כל אותן נשמות אשר על פניהן חלף, הניצבים, והוא
השחקן הראשי, זה שנראה כמו איש מן השורה, לא מורגש, לא מיוחד,
הוא זה שגונב את ההצגה לבסוף ומשאיר את כולם להתמודד עם שיירי
תשומת הלב
|
כל ערב אני הולך להקשיב לה שרה. אני יושב על דלפק הבר, לוגם
בירה, בין לבין גם מדליק סיגריה ובעיקר מקשיב
|
כל ערב אני הולך להקשיב לה שרה. אני יושב על דלפק הבר, לוגם
בירה, בין לבין גם מדליק סיגריה ובעיקר מקשיב. שלומית תמיד
טענה שאני אף פעם לא מקשיב, לו רק הייתה רואה אותי עכשיו.
|
אני רוצה לשלוח יד ולחבק
את הילדה שהייתי פעם
עיניים שחורות עצובות מסתכלות עליי
היא רק רוצה לדעת שהעולם לא באמת קשה
|
שאתן לפספוס הזה למלא את האויר
|
מחבקים אותי, מרוגשים,
שורטים לי את הגב ולוחשים
|
החיים לפעמים משתנים
ולפעמים חולפים
|
לפעמים נשמע לי שהקול שלי חלול
כמו האוויר בין הענפים
|
בין סוריטאני לקופאנגאן
בכלל לא ידעתי שאני אגיע לכאן
ושהבית יהיה שם.
|
היה לי גבר של אחת עשרה בבוקר
כי ידע ששקיעות וזריחות הן לא של אנשים.
והוא הביט בי בחיוך של ילד
כי הבין שאי אפשר לחייך עם מבטים נוקבים.
|
אם תסתכל עליי
לא אשפיל מבט
אני אישיר אותו הכי חזק שאוכל
|
אומרת לעצמי ממה אכפת לך בכלל,
פתאום מרגישה כבדת משקל,
פתאום מפחדת מהצל המבליח,
וגם אם ארצה לגרשו, לא אצליח.
|
זה טוב שאתה לא כאן עכשיו
לראות את הרסיסים שהיו פעם אני
להרגיש את הפעימות שהיו פעם לבי
לשמוע את הגמגומים שהיו פעם תשובותיי
להכיר את ההיסוסים שהיו פעם תגובותיי.
|
הנה אתה שוכב על הכביש מתבוסס בדמך
ולצידך אופנוע מפורק
ושיחה שלא נענתה ממני
|
אני ראיתי בעיניים שלך את דמותי המחייכת
|
פרצופים מחייכים
בקצב של דיסקו
בטעם של וויסקי
בריח מעושן
|
מבוגרים מצחיקים,
איך דנתם את עצמכם לאבדון...
צוחק מי שצוחק אחרון
|
תעזבו אותי במנוחה
אני צועקת בקול שלא נשמע
אל מול קולות הלחץ נבוכה,
אל מולם תמימה.
|
הייתי רוצה
שתסתכל לי ישר בעיניים
ותדע בביטחון על מה אני חושבת
|
אתמול נגעת בי בנגיעות קטנות
כמו שנוגעים באנשים בוכים
|
יש מבטים עיוורים
יש שלמים שבורים
|
סתם כמו האויר שנושמים
מבלי לבחור לנשום
ומבלי לבחור שלא
|
כוסות יין נפגשות בצליל מוזר
כמו שקורה כשמשהו נפגש או מתנגש
|
הלוואי שיכולתי להגיד קישתא למחשבות
כמו שאומרים לכלב כשנמאס
|
הבדיה שלי אמורפית
וגם גוון ברור היא לא חושפת
|
יש משהו גאוני
בהפסקות הקטנות בין מילה למילה, שם נרקם סיפור, שם נברא עולם.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אנו מכריזים
בזאת, על הקמת
הסטקייה של
שמעון!
מתוך "טיוטות
ראשונות של
נאומים מוחצים"
כרך ה' |
|
