|
יצור מוזר מודע קצת לנפש
מין בעל חיים בשחור
נושם והולך על שתי רגליים
רק שהוא גם מדבר
וכשצריך הוא מוחא גם כפיים
יודע הוא גם לאלתר
זה אני
וזה אנחנו...
איש מבקש כוס תה
משפיל עיניים
עין ועוד עין
|
ילד רוקד בגוף כלוא
מביט בין סורגי גופו
ומבקש לצרוח
לצרוח עצמו החוצה
|
אתה יוצא לעבודה, משתדל לקום מוקדם שיהיה קצת זמן לעצמך לנס
הקיומי שאולי יום אחד יקום מנזילותו המתמדת ויוכיח את עצמו.
מתלבט אם להשקיע בסנדוויצ' או פשוט לחטוף מאפה קטן על הדרך,
מאפה קטן שיישכב המון זמן בבטנך הגדושה,
|
מחפש בדידות
מחפש שקט
כולנו מחוברים למשהו
הלוואי ולא הייתי מחובר כלל
|
ואולי אני נתפס אל הריק בכל פעם
אולי אל המלא מצטייר לי חסר טעם
ואולי התמכרתי לאכזבה
אח... אל האכזבה
|
לקלף את השכבות
להצית ולגלות
|
הייתי טהורה אז
עד עלה אחד
|
כבר אינני עטוף בכל-כך הרבה סבא
מרגיש שקוף חשוף
ומתגעגע לבית אבא
שיחבק אותי וירגיע
|
היא אף פעם לא מאושרת
מחייה, מעצמה
|
בשביל מה חיים
לא מרגיש צורך בלחיות
מרגיש צורך בלמות
|
עורך הבתולי
כמו חוף ים נוגע ולוטף אותי
מה כואב
מה אומר בך
אוהב
|
מילה שנשאף בסיגריה
וננשוף בחלום המציאות
|
אוטובוס שט
שט לו וצולל
לא חוצה, לא עוקף
מקלף ומייחל
|
עד רחוק ממני
כמו אבדו הזכרונות
התאדו המילים היפות
|
דמעות של מונסון
נושרות מעיני
|
לא היו חיים לפני היותי כאן
וכשאמות הכל ימות איתי.
|
כך בשגרת חיי העמוסים, יום יום נכנס למכוניתי שהפכה לדירת
סטודנטים אבודים, משגר את הקוד הסודי ותוהה למה היא צריכה קוד
סודי בכדי שתיפתח? ואילו אני - יצור אנושי בעל רחשים, מאוויים,
תשוקות, חלומות, יצרים אסורים - חסר קוד אישי...
|
עוד שאיפת ניקוטין
מרשרשת בגרוני
ועוד תחושת יאוש סתמי
נושפת בתוכי
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
חתול?
אההה... כן.
תעשה לי את
היום. |
|
