|
שניים, לפעמים שלושה וכנראה שיותר מזה סיפור קצר לא
יכול להכיל. ומה קורה ביניהם? על מה הם חושבים?
ואולי בכלל הם מכתיבים לי את דרכם?
סיפורים שיוצאים לי לפעמים...
מוצי הגיע אלינו כשהיינו בכיתה ג'. אני זוכר שהתחיל שיעור לשון
ובדיוק אז, כשלמדנו איך קוראים קמץ, הוא נכנס לכיתה ואמא שלו
מאחוריו והמורה אמרה שזה מרדכי והוא הילד החדש שילמד איתנו.
ואז היא שמה שולחן וכיסא בצמוד אלי ומאז אני ומוצי ביחד.
|
בלילות כמו הלילה אנחנו בדרך כלל סתם יושבים מחובקים מתחת
לכירבולית בסלון שלה וצופים באיזה זבלון בערוץ הסרטים או בכמה
ילדים מפזזים בטלוויזיה תמורת מחיאות כפיים. השעמום והשטחיות
של העולם החיצוני משתלטים עלינו בעוד אנחנו מנסים להתנתק
מהריקנות הפנימית של שנינו
|
הם נוסעים ביחד במכונית. הוא נוהג והיא מסתכלת על החושך
מהחלון. כל הדרך מתל אביב החלון היה מלא באורות אחרים, נוסעים
ומשתלבים אחד בשני ועכשיו, בעמק, חושך מצרים. ברדיו הם שומעים
את התחנה הירדנית. חסן נותן בראש עם סשן בלוז ושירי נשמה. ארתה
פרנקלין מוציאה את הג
|
|
|
זה שמאשר,
משפצר, ממחזר
ומחזר אחרי
הסלוגנים - אתה
אשכיסט.
לחמניה צלויה
נזכרת שאמא תמיד
אמרה- "חנופה אף
פעם לא מזיקה,
והיא עדיפה
מטובות מיניות.
פחות מאמץ וכל
זה, את יודעת." |
|
