|
ליצן החצר תמיד רצה להיות...
אותו הבחור שיעשה לכולם שמח.
ובשעתו הקשה יבכה הוא שעות מבלי
שאחד מהבריות יפנה את מבטו אליו
כדי לשאול מהי מועקתו.
אכן עבודה קשה היא לדאוג לשמחתם של אחרים.
ומה ההשכל שלנו צורכי הרקמות ממעשה שכזה?
להזכירכם, גם השחור אינו שחור מלא וגם שאר צבעי התשוקה
גוררים איתם צבע שחור לעיתים
|
השמש זורחת, אך אני עוד חולם,
למעשה מדמיין, אתה בטח גם דמיינת
|
אי שם בלב מדבר, שחור, לבן, שחור, לבן
|
זה כנראה החורף, שגורם לי לחוש כך מוזר.
|
תביטי לתוך עיניי ואני אביט לתוך שלך.
מה אני רואה? את בטוחה שאת רוצה לדעת?
|
אני אדפוק שוב בדלת, אין תשובה.
מוזר... הלו, יש מישהו בבית? אני שואל בצעקה ואין תשובה.
|
בינינו, כי אז למה נצפה
עוד רגשות, אהבות נכזבות,
כמיהה לתיקון ויגון של דמעות.
|
בקרוב.
הרוחות רומזות לכך, תראו איך הפרחים פורחים
הנהרות שופעים וקול שירה מתרונן.
כי אחרי הכול בסוף זה משתלם.
|
רעש מצמרר חולף מעל ראשי, האם זה ייפול? למעשה זה די אישי.
זאת נסיעה ברחוב חד סטרי עם חניה מצומצמת בעצירה מאורגנת.
|
"וכשאגדל האם יהיה לי גן נסתר?" שאל הילד
|
סימנים של שבבי אהבה ישנה, ועקבות
אנשים רבים שחלפו במדבר בין לבך
לליבי.
|
ובעודי נוהר אליך
ראיתי במרחק 40 ממני, פנים מוכרות אך לא ברורות
|
נטעתי עץ והוא גדל והתרומם לתפארת.
שמחתי, על כן נטעתי עוד עץ.
|
אבל מדוע לפעמים אני שוב הולך באוויר ולא באדמה?
|
את הלכת לך על שובר הגלים
ללא מורא שמא גל ידחוף אותך
אל המים הקפואים
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
אני לא מבין
בשביל מה לגור
על יד מכתש
רמון, הריי זה
כאילו להגיד
בזיין שלי העולם
אני גר ליד
איזור פגיע
במיוחד ולא אכפת
לי...
הריי נפל שם דבר
לפניי מליונים
על מליונים של
שנים, למה
להתגרות בגורל?
טיפשי ולא
לעניין, נראה לך
שמישהו יגור ליד
בניין התאומים?
או על יד כיכר
רבין? או על יד
הירקון?
אחמד אחמד, פקיד
במשרד הפנים,
מסביר פנים
לאזרחית. |
|
