|
רגל קרושה נולד אי אז בהייד פארק. הוא ניסה להתאבד
(באופן וירטואלי כמובן) מספר פעמים עד שקיבל על עצמו
את הזהות המפוצלת הזו והצליח לחיות עמה בשלום.
מקווה לחזור לכתוב יצירתי לכבוד פתיחת העמוד בבמה.
"ירון זאבי", הדהד הקול בפרוזדור.
"ירון זאבי!" נשמע הקול שוב, באינטונציה הזו של מזכירות שכל
תפקידן להכריז על שמות הקרואים.
"כן, זה אני", הוא נכנס לכיתה המוארת באור הנאון.
|
|
|
פתחתי רדיו במה
שמעתי שם את
התוכנית: יש עם
מי לאשר עם זה
שמאשר את
הסלוגנים, התקשר
גדעון רייכר
והתחיל לצעוק
ולעשות בלאגנים
על זה שהמאשר לא
מאשר לא
סלוגנים, בסוף
המאשר הוריד
אותו מהקו ושם
שירים שקטים של
הדודאים, לא כי
הוא התבאס פשוט
כי היה פיגוע.
ק. מרכוס מאזין
מכור ולא
מסלוגן. |
|
