|
יום אצל לילה
יום
על הטרף ניתן שייר העב, מותש-
הוא אגל הטל אשר מסך חיות.
איווש תחינה בהמית קוים,
כאילו עבור חיים משוד חיים-
מר וטוב.
|
אצל ראשי כינור עצבות בוכה ומתייפח,
כנעימת ערער הערבה על בדידותו וגלותו.
גם נפשי נתגעשה ותנפץ גלים אל חוף בוטח,
אך איזה ים הצליח, מעולם, לפסוח על גבולו.
|
|
|
"אם אני חושב,
משמע אני
קיים?"
"אני לא חושב"
ענה לי מישהו.
"עזוב אותו"
אמרתי לעצמי,
"מי הוא שידבר,
הוא לא קיים".
אחת ברגע של
הרהור ברומו
(נו, טוב, לא
כ"כ) של עולם. |
|
