|
 
אני רפאל פוגל ולצערי אני לא מצליח לכתוב באנגלית.
כבר שלושה ימים שפטריק מסתכל על הדקלים.
הוא אוהב לשבת למעלה, ליד המקום של גבאי, ולתפוס את השמש איך
שהיא יורדת. ללכוד אותה בעין,עיגול כתום בהיר בין שני דקלים
עומדת באוויר מעל הים.
|
ואני לוקח את המחוספס המסוגנן, זה שיורד מהסוס מלא אבק ועם
בגדים משופשפים לגמרי אבל אתה רואה שהם מעוצבים בטירוף, ונכנס
לאיזה בר דרך איזו דלת מסתובבת.
|
" אנשים באים להתהפך באולטרה זון " - היא אומרת לי . " אתה כבר
היית פעם החזק, עכשיו אתה רוצה להתפתח. להתחיל מלמטה."
|
ישנו מקום קטן, בלב נתיבות הפראית ,המעניק לנו-,חובבי התענוגות
האוראליים, זמנים קסומים.
יש להגיע למרכז המסחרי, לעבור את חנות האלקטרוניקה ,לפנות
ימינה אצל בני מהתכשיטים לחתונות ואז להישיר מבט קדימה ולהבחין
במקדש של ניסים.
|
יום שישי בערב וקלרה על המרפסת, מסתכלת על הים.
ולכם, אין לכם מושג כמה אתם אוהבים כדורגל.
|
היה מטר שמונים המטרה, בלונדיני, צעיר, הוא בטח הרגיז מישהו
טוב אם קיבל כזה גזר-דין.
עוצר לקחת קפה בדוכן כשנכנס לקיו בין הכוונות. אני רואה אותו
מוסיף שתי שקיות סוכר והחזה שלו כבר מוכן להתפוצץ.
|
זה לקח כמה חודשים לבנות את ג'ון ולא תיארתי לעצמי שזה יהיה כל
כך מסובך.
רציתי רק שהוא ידע לאן ללכת ויבין מה הוא רואה שם, במקומות
הצפופים האלו שהוא מגיע אליהם. שייצור קצת אינטראקציה חברתית
עם הקבצים המקומים ויביא לי חדשות מהשטח.
|
זה כבר כמה שנים שלא הייתי בסיני ,וחשבתי שיהיה זה נחמד לקפוץ
אל ידידי עלי.
המוכתר הזקן של הטאראבין.
עלי המתין לי בחצר ביתו, נמנע מלהיחשף לאור המנורה, אפילו
קרינתה החלושה של זו הפריעה לעיניו.
|
ה כבר כמה זמן שיוס מחפש את המשפט.
זה שייקח אותו גבוה ויראה לו את הפרטים בשלמותם.
|
|
|
פרויד שמויד,
עוד מילה אחת על
אמא שלי ואני
דוקר אותו. |
|
