|
אבנון הוא לא סתם דייג הוא הרבה מעבר לדייג. נכון שהרבה אנשים
היו מגדירים אותו מן הסתם כזיין, זיין שכל זאת'מרת, אני מגדיר
אותו כהוגה, פילסוף מהדור הישן. אבנון מסתכל על דברים בצורה
פשטנית ובראשיתית, יש שהיו אומרים פרימיטיבית, אני אומר
ראשונית.
|
אדוארד העביר להילוך אחורי והחל יוצא באיטיות מהחנייה בו בזמן
הוא הפעיל את הרדיו, מישהו התעסק לו עם התחנות. אם יש דבר שאף
אדם לא מסוגל לסבול זה כשמתעסקים לו בתחנות של הרדיו במכונית
ולכן ניתן לסכם ולומר שיומו של אדוארד החל ברגל שמאל.
|
תמיד עניין אותי לדעת מה חושבים עליך אחרי שאתה מת. זה כמובן
לא עניין אותי מספיק בכדי לעזור לעצמי לגלות את התשובה. אבל
בכל זאת אני שהייתי די חרא של בנאדם, אמנם לא כזה שרוצח או
גונב או אונס, אלא סתם מין שמוק כזה, חשבתי מה כבר יגידו עליי?
|
זה לא שהסנדביצ'ים של קרלו יותר טובים משאר הסנדביצ'ים בעיר,
הם אפילו די ממוצעים הם גם לא יותר זולים ואפילו לא יותר
משביעים מכל סנדביץ' אחר אבל כמו קרלו גם הסנדביצ'ים והאנשים
שקונים אותם הם איזושהי תזכורת יום יומית לניצחון...
|
"טוב אז אני רוצה את השניצל עם ההגדלה של ההמבורגר וטבעות בצל
במקום הצ'יפס והשתייה באותו גודל." מה? את מקשיבה לעצמך בכלל?
"אני מצטער כבר הכנסתי את ההזמנה שלך למחשב, ארוחת שניצל
מוגדלת. עכשיו מה תרצי לשתות?" אהה, טעות למה בכלל אמרתי לה
שיש אפשרויות?!
|
"רוצה דב נמלים?" דב נמלים? איזה מין ילד ירצה דב נמלים? מה גם
שלפני שנייה הוא פסל את הפיל ודב נמלים זה די דומה.
"לא דב מלמלים!" הוא אפילו לא יכול לבטא את זה, את רוצה שהוא
יישחק עם זה? הדב נחת די קשה.
|
מפקד: "היום יום חג היום טבח חנוכה. חג אורים, שלושת הרגלים.
סוכות, חנוכה ופסח..."
טבח: "המפקד, האמת היא שחנוכה הוא לא חלק משלושת הרגלים המפקד.
החג השלישי זה שבועות המפקד."
מפקד: "אני ביקשתי ממך שיעור בחגים ומועדים טבח חנוכה?"
|
לא ברור בדיוק מי ירה, אבל היריה נורתה. אני התחלתי לרוץ וככה
גם כל השאר. רצתי כמו הרוח, כל עוד רוחי בנפשי. זה היה קשה,
אחד מהם רץ ממש לידי, ניסתי לדחוף אותו קצת אולי אפילו לפגוע
בו אבל הוא היה עיקש.
|
"למה בכלל יצאת מהמטבח?!" באמת שאינני יודע מה עלה בדעתי שגרם
לי להגיד את אחד המשפטים שיכולים בקלות הרבה ביותר להוציא אישה
מדעתה ובמיוחד באותה הסיטאוציה שבה הוא נאמר, אך את הנאמר אין
להחזיר וכל שנותר לי היה להמתין לתגובה. יכולתי בקלות לראות את
סף העצבים עול
|
לכל אחד יש את ההיא שהוא פספס, אבל אני בכלל לא בטוח שהיא
הפספוס שלי. אני רק יודע שעברו כבר לפחות איזה עשר-שתיים עשרה
שנים מאז הפעם האחרונה שהתראינו ואז היא כמובן לא ידעה שום
דבר, גם אני לא ממש ידעתי...
|
פינג: "בגלל זה כתוב כמעט כמו ריבוע. מלבן זה כמעט כמו
ריבוע."
ג'ינג: "אז למה לא כתבו מלבן?"
פ: "כי כתבו את זה אנשים עם מוגבלת מרחבית צורתית."
ג': "באמת?"
פ: "אני לא יודע פשוט תשים את זה בצד ונמשיך הלאה. עכשיו תמצא
משהו שהוא כמו עיגול אבל לא בדיוק."
|
מרטין אהב ללכת לים. הוא אהב להשתכשך במים, הוא אהב לבנות
ארמונות בחול, אבל הוא שנא לחזור הביתה מהים ולקרצף עם הסבון
את כל החול שנדבק. אז הוא חשב על רעיון חדשני...
|
בתחילה ניתן היה לראות קצת ירוק שמבצבץ מעל לקו המים בערך
במרכז הביצה. מאוחר יותר הירוק התגבר וצמח לממדים מרשימים
למדי. מר. מנוקד החליט שזה לא הזמן המתאים להיות גיבור גדול
והחל מושך אותי לאחור...
|
המנורה שהייתה תלויה על התקרה ליד הכלוב נפלה למוטי על הראש.
הקוף ניסה להציע למוטי את הבננה עוד פעם, מוטי לא זז. הקוף
התחיל לחוש אי-נוחות מסוימת, הוא פשט ידע שיאשימו אותו בעניין
הזה והוא ממש לא רצה ללכת לבית-כלא או לאיפה שלוקחים קופים
שרוצחים את הבעלים שלהם
|
קיפוד הלך לו לבדו ביישוב. לפתע, נפלה עליו גבעה.
הקיפוד המסכן נקלע לעסק ביש וחיש מהר חש ברע ואת רגליו לא
הרגיש.
הנמר והסוס צחקו עד מאוד על מר גורלו של הקיפוד.
|
נותרו לי אולי דקות ספורות בכדי שהשמחק יתמלא עד הסוף אבל הוא
נתקע במקומו ואני לא יודע מה לעשות. מידי פעם אני דופק על
דפנות השפופרת, מנסה להסב את תשומת ליבם אלי אבל הם מתעלמים רק
באים ומשחררים את כל מי שהשמחק שלו התמלא.
|
אורי: "היי, וואוו! אתה, זה עם האלה, מה אתה עושה?!"
זה עם האלה: "מה זאת אומרת מה אני עושה?"
אורי: "אתה הורס לי את האוטו עם האלה הזאת שלך!"
זה עם האלה: "נו, אז אם אתה יודע למה אתה שואל?"
|
בסך הכל זה תפקיד די טוב. רק רשעים אמיתיים בעלי לב
שחור משחור ובלי מצפון בכלל יכולים למלא תפקיד רם מעלה שכזה.
זה כמעט כמו להיות יד ימינו של השטן,אולי רק אחת מהאצבעות
ביד... ללא ספק אצבע חשובה כמו האגודל למשל... בוודאי שלא הזרת
או..."
|
סטאלין הוא החבר הכי טוב שלי וטרוצקי היא החברה של סטאלין מה
שלא מסתדר מבחינה היסטורית היות וידוע שסטאלין וטרוצקי היו
למעשה יריבים מרים אבל טרוצקי שלנו הרבה יותר יפה וסטאלין שלנו
הרבה יותר נחמד. סטאלין ואני חברים טובים עוד מימי גן חובה,
סטאלין וטרוצקי חברים
|
מעניין אם זה יפריע למישהו? קיפוד התחכך בדעתו ולבסוף החליט
שאם למישהו יחסר מאוד אותו כלי משוריין בוודאי תתפרסם ידיעה
בכלי התקשורת ואז קיפוד יחזיר את הטנק וייטען לטעות שנעשתה
בתום לב. למען השם, הוא הרי בסך הכל קיפוד. קיפוד התחיל לשחק
עם מספר חוטים חצויים שב
|
הוא לא נראה כרגיל, הוא היה חיוור כמו הלבן של הביצה, הזיע כמו
חזיר שמסתובב על השיפוד מעל לאש הלוהטת, רעד כמו טנק שדוהר
במרחבים הרריים, עיניו היו שקועות בחוריהן ובאופן כללי למראהו
היה גוון גופתי.
|
במקרר היו קצת ירקות, קצת ביצים, קרטון חלב חצי ריק והמון
קופסאות לבן - כמו שזקנים אוהבים. אלתמן לקח לבן אחד והתחיל
לאכול, הלבן היה מקולקל. אלתמן לא התייאש, הוא לקח עוד לבן,
הפעם הוא בדק את התאריך, הלבן השני היה בסדר.
|
נח פתח משרד, החלק הקשה היה למצוא שם מתאים לבסוף הוא בחר ב
"נח מכבים/מתאר מיתות" מה שהקשה מאוד על הפירסום ברדיו כי
תיאור מיתות ותיאור מיטות נשמע בדיוק אותו הדבר אם כי לאפשרות
השנייה אין משמעות בכלל.
|
"למה אתה עושה את זה כי זה בטרנד? באופנה? כי כולם מתנסים
בדברים. גם לאבא שלך היה אפרו בשנות השבעים ו..."
"אבל הוא לבן."
"בדיוק. אבל הוא הסתפר וגם אתה יכול!"
"להסתפר?"
"לא. להפסיק להיות הומו."
|
שרגא לא היה מתייחס לליליאן יפה. בנצי כן והיא הייתה קוראת לו
בנציון בתמורה. לליליאן היו רגליים גדולות, אז בנצי היה מגניב
לה מידי פעם זוג נעליים. שרגא היה שם לב ושותק. שרגא היה די
שתקן. חוץ מהפעם שדקרו אותו בשוק.
|
אבל ברט לא מבין. אם לומר את האמת גם אני לא מבינה. אני רק
יודעת, שכמו שיש אנשים שמכורים לאופרות סבון, טלנובלות או סתם
סדרות דרמטיות מטופשות, אני מכורה לתוכנית של יוגלהד שמיטלהד.
|
הסיפור הזה מתחיל במ'. מ' היא סוכנת חשאית בסוכנות חשאית מאוד
שאת שמה אני מנוע מלספר. מ' ממש יפה, יש לה שיער בלונדיני ארוך
וגולש, יש לה עיניים כחולות-ירוקות עמוקות, תווי פנים מושלמים
וגוף של דוגמנית.
|
יש לי עכבר בחדר, הוא נראה לי תמים למדי. הוא אפור, ארוך ודי
רזה, רוב הזמן הוא סתם תקוע בפינה, מביט עלי בעיניים מכווצות.
לפעמים הוא מתרוצץ לאורך הקירות, לרוב זה נראה כאילו שהוא מחפש
בקדחתנות אחרי משהו ולא מוצא. משום מה הוא אף פעם לא יוצא
מתחומי החדר
|
זה היה יום שישי בערב. אני ושירלי ישבנו מול הטלוויזיה ובהינו,
לא ממש עניין אותנו מה משודר. רצינו לצאת, אז חיכנו שיפרצו
לשידור ויודיעו על הפיגוע האחרון שהיה, ככה נדע לאן לצאת ולאן
לא.
|
קוזמנזסקי מספר לי על האמריקאים, על כמה שהם רעים וטיפשים ולא
מסוגלים להמציא שום דבר בעצמם, רק לגנוב רעיונות של רוסים
מוכשרים וחכמים. עבודה קשה, זיעה, עמל-כפיים זה מה שעושה את
הבנאדם! ככה תמיד אומר קוזמנזסקי.
|
ברמפולוג'יה אין אפלייה ומתייחסים לכתומים כשווים בין שווים
אפילו שהם מיעוט. ברמפולוג'יה החליטו לבדוק את עמידות התושבים
בהתעלליות שונות ומשונות והיות ואין שם אפלייה הם בחרו לבצע את
הניסויים ברמפולוג'ים הכתומים.
|
שטוזמן: 'אהה, אתה מזלזל ביכולות שלי. הנה עכשיו אתה תראה.'
שטוזמן עשה מספר כפיפות ברכיים, לקח שאיפה אחת ארוכה וגדולה,
קפץ ונעמד יישר על ראשו של חיים.
חיים: 'מה לכל הרוחות הולך פה?'
שטוזמן: 'אני הייתי חתול בגילגול הקודם, אתה יודע?!'
|
קרימשון: "זה משחק יפה נורא. מי שהמציא אותו במקור זה אוריהו.
זה הולך ככה, נגיד אתה בא למישהו
לחנות ומתחיל לשבור לו דברים, רק שאחרי כל
דבר שאתה שובר אתה אומר אופס תאונה."
שלוםי: "נשמע משחק יפה."
|
שלוםי: "קרימשון, אתה לא מאמין מה קרה אתמול. חלום חיי מימים
ימימה התגשם!"
קרימשון: "מה, סוף סוף זכית בתחרות כפילים של ששון גבאי?"
שלוםי: "לא זכיתי. הגעתי שני, אבל בכל זאת הכבוד, היוקרה
ה..."
קרימשון: "מי זכה?"
|
שטן ניגש אל הספר ופתח אותו בעמוד חמישים ושש בדיוק. לצערו של
שטן, ספר זה לא הגיע עד לעמוד שש מאות שישים ושש ושטן הוא לא
אחד שמתחיל לקרוא ספרים מההתחלה
|
לאליקו לא היה אכפת לסחוב דברים כבדים, גם לא היה לו אכפת לקבל
שכר מינימום, אפילו זה שאנשים לא היו נותנים לו טיפ או כוס מים
לשתות בדיוק אחרי שהוא העלה להם מקרר או טלוויזיה על הגב. רק
דבר אחד הפריע לאליקו...
|
פונה אל שדרות האומללות
ומטפס על מגדלי העליבות
חושב לקפוץ אבל מפחד
אפילו הפתרון הקל ביותר קשה מידי בשבילי
|
כשהוא הלך, אני נשארתי
כשהוא ברח, אני חזרתי
כשהוא צרח, אני שתקתי
כשהוא זעם, אני הבלגתי
הפחד מ... אותו הכניע
|
גם זה שבחוץ,
גם זה שבפנים
מביטים מהצד ,
לא מבינים
כל העסק נראה להם לא רציני
|
אין לי שום סטטוס בעולם התחתון,
בקושי יכול להיות מפעיל בובות בתאטרון
שבע שנים עברו כמו כלום,
לא רוצה להעיר את הענק הרדום
|
לפני שזה נאמר, אחרי שזה נרשם
באמצע אפשר עוד לבחור
|
אני כאן תקוע באופן זמני, בלי יכולת לזוז
ארבעה קירות מגבילים אותי
שישה חלונות משקיפים לבחוץ
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
שמואל
איציקוביץ' הוא
סתם כותב
סלוגנין.
יגאל עמיר, סתם
רוצח אופי. |
|
