|
נעלמו ריחות אביבך, מתרחק,
ורק שובל ארוך אינסופי
השתרך אחריך.
|
מנקה רחובות, מטאטא בנחת
גווני אודים עיקשים,
שאריות להבות אחרונות,
זכר למדורות הלילה שעבר.
|
בלב החיים,
בלא מילת הכנה,
הופקדה בידי
מתנת אל נפלאה,
אתה.
|
דומה שציפורי הנוד צבעוניים יותר השנה,
צליל מנגינתם זורם בעורקיי,
מזכיר קסמיי אביב אחר.
|
אותך,
שברק הכניס בסערה אל חיי,
ורעם הוציאך מהם בחטף,
חשקתי וחלמתי,
רציתי ורקמתי.
|
אוהב את כולך,
על כל חלקיך,
אם רק את אהבתי תיקח.
אגמע בצמא
כל מילותיך,
אם תאבה להעניק לי אותן.
|
נעורי פסחו עלי.
חלפו ימי ילדותי.
שובבות, קלות דעת, פזיזות,
נטשו בתוגה את חובי.
|
הוא גילה את האישה,
זו האבודה, שנשכחה.
חשף את הנשיות,
ששכנה כך - ללא מהות.
|
נתת לי הבמה השלמה,
אתה, כינור שני, מפליא מנגינות,
כנר, צ'לן, מנעים זמירות,
פורט על קלידים, על קלידיי
לתפארת.
|
ביקשת מילים - אמירה מסכמת,
רצית לשמוע תמצית תכליתית
ואני בשלי - מחרישה, מגמגמת
הניתן לתרגם רגשות לעברית?
|
גלים גלים חולפים ימיי,
מגביהים, מנמיכים,
אינם מרפים
|
- איני רוצה עוד לחפון שדייך.
- ידעת - היו הם תמיד רק שלך.
- לא אגע לעולם עוד במותנייך.
- מותניי התקשו - איבדו השמחה.
|
עיגולים בהירים עטופי הילה נסתרת,
סובבים סביב צירם, מקיפים, נוכחים.
|
התחלה.
ניחוח תינוק לאחר אמבטו,
ריח אדמה לאחר היורה.
ניצן מגיח לאוויר היקום.
|
פוסעת לאחור,
מביטה ממרחק.
דומה שצלילים וצבעים
נראים אחרת
אם רק
מאפשרים להם להתמזג בעצמם.
|
שלחי אורך ללא אותם ספקות,
שליוו את חסדיך עם הנץ החמה.
|
ואנו,
שני אנשים כה בוגרים,
ילדים, אבודים, נעלים, עלובים,
דורכים במקום בו אנו עומדים,
ומצפים.
|
פרקת אותי באיווחה,
ניפצת למיליון רסיסים,
אל סלעים חותכים, דוקרניים,
והיתי לעפר ואפר.
|
השמש מאותתת במזרח,
מערסלת בקרניה את מותניי,
שעייפו כמעה
וכל שמבקשים
הוא חיבוק אמיתי
|
צפירות עשן מיתמר צהבהב,
בניינים נושנים קלופי קירות.
אנשים בודדים פוסעים לאיטם.
מנותקים.
|
ילד קטן דוחף עגלה,
בובה מסמורטטת
עיניו למרחב,
תרות - אין כיוון.
|
כל שצריכה לעשות כשזקוקה
להיות לידך, להרגיש את כולך,
הוא למצוא לי פינה בודדה, שקטה,
לעצום את עיניי בתנוחה נעימה
|
מתפללת אליך,
אלוהי,
אנא, הסר מעלי
אש רגשותיי,
פן תפרוץ מתוך עצמותיי
ותשרוף את ביתי עלי.
|
לאהוב אותך
לחבוק,
ללטף,
לחוש,
לאהוב אותך
|
לאהוב אותך.
לחבוק, לחוש, ללטף.
לאהוב אותך.
|
הלהטתני אהוב, שרפת קרביי,
אחזו זרועותיך את שפעת שדיי.
|
התחברות לכל נים, לכל תו ברוחך,
הזדהות עם אמונותיך, צרכיך, דרכך,
הבנה עמוקה את תפילותיך, חזונך.
|
ואני בשלי - מחרישה, מגמגמת
הניתן לתרגם רגשות לעברית?
|
נפתולי אונך בינות חדרי,
ליטוף כפותיך על פני שדי,
מבע עיניך נשקף מעיני,
פעימות ליבך בעורקי,
|
לאהוב אותך ממרחק מכופל,
ממקום בו שורה התרבות.
לאחוז בחוט הארוך המוביל,
את ליבי לליבך הדווי.
|
את מתק שפתי,
חן מילותיי,
פסגות חלומותיי -
נתתי לך.
|
משב רוחני חולף
דרכי בניחוחות גשם.
עלים בעצים מזמרים
את שירת המטר הקרב,
ציפורי הנדודים סיימו
לארוז מטלטליהן,
מתכוננות למסע הבא.
|
סגור לבך פתח נא בפניי,
אמור את שאצור בך.
אכפר חטאיך,
אטהר אותך,
אהיה לך משענת קנה איתן
בימים של כעס ותוגה.
|
שיכרון חושים ברדיוס אינסופי,
את גלגלי רוחי מניעים,
שושנת הרוחות מנתבת - עושה בם כרצונה.
|
סער תשוקתי
אליך
אין כוח לו יוכל
סער הדמי
בי השרשת
לא ישקוט
לא נדם
|
ליבי מתמלא על גדותיו
יערות, אגמים, עתיקות.
נשמתי סופחת,
תרבות, אמנות.
|
מעיין צלולים מימיו נובע עמוק בתוכי,
משקה מטובו,
מנעים קרירותו,
מפכה בעדנה.
|
בן כה רציתי, צלם מצלמך,
גדול, מחמם העולם בדמותו.
בן רק שלנו - שלך ושלי,
יזרח לנו אור בשנים הבאות.
|
ענוגה, וורדרדה,
מלאכית בדמותה.
מנעימה בהיותה
משקפת חן-חייה.
|
העיניים נסגרות אחת אחר השנייה,
מביטות בי במבט כעוס משהו,
כאומרות לי - דיייי!
|
חיה את געגועי וכמיהתי אליך.
געגועים שלעיתים צורבים עד דמעות
ולעיתים מביאים אותי לפסגת התחושות.
פסגה שלא ביקרתי בה עד עתה.
|
עוצרים לפרקים, בוחנים כל תו,
לומדים קימורים, בוחנים קווי מתאר.
משרטטים תווי אופי, חוקרים, שואלים,
מסמנים את הגבול שהולך ונעלם.
|
טווייתם ביד אמן,
על גוניהם הבהירים,
קרבוני לאותה תשוקה
של צהרי יום שרבי לוהט.
|
לא צריכה סרט,
לא צריכה מסעדה,
לא צריכה אנשים,
כי יש לי אותך.
|
כפות ידיים שלוחות,
תרות בינות הסבך
אחר מגע מרפרף
|
ואני כמהה צפונה,
תוהה,
מבחינה בסטיית הזווית,
מתמקדת ביחסי הגומלין
בין השגיאות והצפון.
|
המושג "סימטריה" שהיווה נר לרגליך,
שב למימדיו הרגילים,
מותיר אחריו שובל ארוך
של סימני שאלה וקריאה,
ובסופו נקודה בגופן אריאל 36.
|
סתיו ושלכת בנתיב חיי.
רוחות מערב מבשרות
ציפורי שיריי וסיפורי גווניי,
אפרפר, אדמדם, נוטה לכתום.
|
פס זהוב
חותך התכלת,
ספינת דייגים,
קצף איוושתה.
|
שולחת כנפיה חובקות קרן תועה,
קוראת בשמה אל הד רחוק באופק.
|
תינוק לו יהי לנו
פרי אהבתנו.
פרי אהבה ראשונית, אמיתית, רעננה.
|
תלתלי ערמונים במורד צווארה,
מרחפים את עורה החלק,
מזמרים ניגון מוכר
|
חברים באים והולכים.
אלו הן דרכי החיים.
זורמים בשבילים,
משתכשכים בפיתולים,
עולמות חדשים מגלים,
יודעים גם כשלא שואלים.
|
אותך, מחמל נפשי,
חופנת בתוכי,
אוצרת בלבבי,
נוצרת מכל משמר,
משגיחה באלפי עיניים
נוצצות, בורקות מאושר,
|
אנשים בודדים פוסעים לאיטם.
מנותקים.
עץ אחד - ירוק עד - מביט,
כמבטיח -
עדין אני כאן.
|
אהובי, אבי ועוללי,
כמלח בתבשיל
של מרק מהביל,
משב רוח ביום שרב,
קשת צבעונית תלוייה על עב.
|
|
|
מהקאמרי שמחים
לבשר כי שתי
רפליקות מתוך
המחזמר שכתבתם
יוקראו בטקס
שבועות 2007 |
|
