|
ריצ'ל, שנולדה בשנת 83' הפכה עם חלוף השנים לנערה
נבונה בעלת פוטנציאל אדיר לשורר ומעלות נוספות.
היא לא מאמינה שכתיבה זה חטא כמו שאומרים "חוטא
לכתיבה" אלא מאמינה שזוהי ברכה.
כיום, בתור חיילת היא מוצאת יותר סיבות ונושאים
לכתוב עליהם.
בין היתר, חברה טובה של לילי וואן ואניטה דויטש ....
שווה הצצה!!
משערת שזה נכון מה שאומרים
הכל חוזר חזרה, כמו בומרנג...
|
למילים שלי בעינייך כבר מזמן אין ערך
|
כל-כך רציתי אמש
שיהיה לך כואב
|
לא בידך נגעת.
לא בגופי, לא בבשרי.
|
לאן הכל נעלם?
הילדות התמימות והצחוק.
לאן הכל נעלם?
הכל נראה כה רחוק.
|
אז לרוב אני שותקת, שתיקה של פשרה,
מעדיפה אותך לצדי בלי שתדע את האמת.
יודעת שנועדנו, מקווה שגם אתה
חולם את החלום שאני חולמת.
|
חילחלת לתוכי בהדרגה
עד שכבר נהיית לחלק ממני.
רק שמאז שהכרתי אותך
שכחתי לגמרי מי אני.
|
ועכשיו, כשהכל נגמר ונפרדים
וברור שאי אפשר להיות ידידים,
אני שואלת את עצמי כיצד
אוכל להמשיך את חיי לעד
|
נאחזת במשהו שמזכיר לי תקווה
|
ואם תתנו לי את הזכות,
אשאיר לכם מעין צוואה
|
שים רעל בשפתייך
ונשקני חזק.
הרגני הרכות
השתיקני לעד.
|
אני לא רוצה להיות אהובתך.
|
מעטים וספורים, כמו שיערות על ראש תינוק,
הימים שאותם אקדיש לך, אהובי.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
הצילו! אני תקוע
בסלוגן! מישהו?
האיש שתקוע
בסלוגן |
|
