|
 51028727
ח ב ל
אני חנון. אין לי הרבה חברים. החבר הכי טוב שלי הוא אבא שלי,
וגם הוא לא כל כך אוהב אותי. יש לי משקפיים עבים נורא שבלעדיהם
אני לא רואה ממטר. אני התלמיד הכי חכם בכיתה וזה גורם לי להרבה
בעיות. אני תמיד מקפיד להכין שיעורי בית, כדי לקבל מעולה
בתעודה.
|
ערב אחד חשתי בהרגשה משונה מאוד. הרגשתי שאני מתקרב למותי. זאת
לא הייתה הרגשה כללית כזאת. הרגשתי שביום למחרת אני כבר אהיה
מת. פחדתי ללכת לישון, כי אולי לא אקום. המון דברים רצו לי
בראש. התיישבתי, וכתבתי שיר. מעיין שיר פרידה, אבל לא בדיוק.
|
כבר הוזכר בעבר שבחיים אין תחומים,
האמנם?
אין יש מאיין אך יש איין מיש,
והומברט מתהלך לו עם הנימפה
|
מה אני כותב בשיר של סוף?
לכתוב שאהבתי את כולם,
לכתוב ששנאתי את העולם,
לא יכול, לא רוצה, לא נכון
|
את משמעות הרוח לא ידעתי,
כחסר כל.
בין רגש ומציאות הטלטלתי,
אך היכן שגיתי?
|
מעניין אותי לדעת כיצד מרגיש אדם השוכב על ערש-דווי.
הוא אינו פוקח עין ימין, גם לא שמאל.
הוא לא מזיע, גם לא בצחוק.
|
אני עושה את צרכיי על כל ההבטחות
|
למה לא אשקוט לי תחת זוג עצי אורן,
כאשר אין לי דבר מלבד עצמי?
|
הרבה זמן לא רוגשתי,
זה אומר שלא ריגשו אותי.
אני לא יודע, אולי זה אני
|
ממטרה נוקשת בשדה פרוץ
ממכונת הכביסה יוצאים מסוקים
ביצוע מכני שיושב בראש לא פוצע פה
|
מעולם לא ישבתי שבעה על שבעה
מעולם לא עולם ולא ארץ
|
סרוב הינו הגרוע שבדברים.
אין רחמים בין הכלבים, גם לו יש.
|
חוף רגוע ושקט
באמצע שומקום
|
בתחילה היה כלום ובסוף שום-דבר.
במרכז המוקדם שררה עליזות
המשך הסתמנה הדרדרות
פיצוץ גדול, תאווה ושחיתות
|
אדרוש לשלומך, פתית שלג.
לא ארצה שתאבד דרכך
|
היום עשיתי טעות, שטות, תמות.
היום נזכרתי, ניקרתי, שיקרתי.
|
השיחה לא שיחה
ואת לא את
אני לא אני
|
כל אחד חושב
שהוא יודע מהו כאב.
|
שלופה מנדנה, פוצעת בי החרב
אשקול צעדי בקפידה הערב
|
בתחביב יש תחומים אך בחיים לא.
הצחוק והטירוף אופפים את האיזור כולו.
לא ידעתי אם לצפות לביאת המשיח,
פשוט זרמתי, בזמן שחברי את הצרות השכיח.
|
חוסר השקעה ומוגבלות ניכרים הם
|
זרים יוצאי דופן ורק הלילה טוב
תקווה מסויימת לא נראתה ברחוב
למחרת הזכרון, תנועה ורעלים
|
בחלומי אני ישן בארון קבורה.
וטוב לי.
אין לי אוייבים, שאותי יטרידו.
|
היה זה ערב כובש,
האדמה פלטה אדים של טירוף,
כשמלה של נרקיסים שאין בהם תועלת.
|
על שום מה אני בוער?
בשמיים השחורים כובעי נוחר,
אני לבד אך לא ממש עולו
|
ראיתי אותך, השתנית.
גדלת מאוד בזמן המלחמה.
נדמו בי הפעמונים.
|
התזכרי את הלילה ההומה אדם,
החשבת מה צפוי לך שם?
אני מעצמי כלל וכלל, ונכשל.
כמו יובש אשר נשל.
אינ זוכר הרים וגאיות ויופי,
כמה יופי
|
|
|
הטעות שלכם היתה
בזה שהרגתם אותם
בעצמכם. אם
הייתם אומרים
להם למצוץ לכם,
מעצמם הם היו
מתאבדים.
החבר של שלי
מסביר לאדולף
איפה הם טעו. |
|
