|
קרס שערות חלודה
דגה זיעת בוקר שבת מתוקה
|
נגוני שדות זהב וערוות פחם
יהדהדו בנקיקי ראשך
העמוסים בעורבים המקוננים
את בהלת העפר שעדין לא כיסה
שמיכת הטלאים שלך
|
אוחזת במחזיק מפתחות
שפורץ את האזעקה המייללת
כל לילה ללא סיבה
יש לך שם תפילה קטנה שלא עוזרת
|
זאת ארץ אוכלת יושבה ושכניה אתה מפתיר
ולועס עוד ביס ססגוני בכריך המיונז שלך
התבונה עוד תנצח, אתה מגרד מקצות ציפורניך
את דיו המחשבות של המאה ה-18
|
|
|
אני?! מביט בך
בצורה מגונה? מה
פתאום! ויכה
אותי הברק אם
אני משקר!
מתוך "מילותיו
האחרונות של
שמואל
איציקוביץ', כרך
ק"י." |
|
