|
מוסיקה היא אהבת חייה.
חושבת וחולמת אותה היא הפכה אצלה ממש לאובססיה
מנגנת, שרה וכותבת היא אומרת שמילים הם ממש כמו
הכוכבים ושהמנגינה היא השמים, הם ממש משלימים אחד את
השני, ומי ששר אותה הוא \ היא כמו ציפור חופשייה
שעפה אל מחוז חפצה...
שאבא של שגית סוחב לה את הילקוט ונותן לה את שקית האוכל ובקבוק
המים, אז אני נעצבת כי לה יש ולי אין
|
אבל עכשיו אני יודע. ולכן אני פה
לעזור לך לברוח לגן העדן, ואני יודע שזה לא פה...
|
שרון כל כך קרובה אלי מאז שמצאו אותך שוכב על גדות הנהר בפרו
|
שאיתי עצוב הוא מבקש מאמא שתקרא לו סיפור
|
אני מרגישה כמו בובת סמרטוטים בובה על חוטים
|
בכל פעם שהגעגועים חונקים אותי אני מתיישבת על המיטה של יהונתן
ופותחת את הקופסה שמונחת לה בתוך ארון זכוכית שמעליו כמה
תמונות שלו, מדיו המקופלים ועליהם אות גבורה, מפיצים ריח, את
הריח המתוק של יהונתן, בכל החדר.
|
החלום ממש קרוב עוד צעד אחד ואני שם.
האור על הבמה עולה, באמצע המיקרופון עומד
ולי רק נישאר לעלות לבמה לשיר, לתת הכל בלי להגזים
|
ירון אהובי:
לחופה כבר לא תגיע, ואת טבעת הנישואים כבר לא תענוד על אצבעי
כמו שהבטחת בסוף המכתב
|
נפרדנו כשהשמש שקעה
נפרדנו כשהים בכה
נפרדנו כשירדו הגשמים
אבל אני אוהב אותך כמו תמיד
|
מחשבות מתרוצצות כמו עכבר רעב בלילה
הכל כל כך מסודר כמו פאזל לא מורכב
|
נשמה שעולה לשמים
כמו ענן מרחף לו שם
מסתכלת עלינו מלמעלה
אני יודעת היא חושבת עליי
|
שוכבת במיטה מתחת לשמיכה שוב מחכה
מנסה להבין שזה נגמר
|
כמה קשה להיות קטנטנה
כמה קשה להיות ילדה
בעולם גדול ומפחיד כמו שלנו
ללכת ברחוב כשכולם מסתכלים עליך
|
ריח של תקווה ורצון עז לגעת בהם
ללטף אותם ולאהוב אותם עד תום
|
|
|
התפוח לעולם
ישאר גדול, גם
ללא בניינים
זהים. |
|
