"אתם,אין לכם שעה ואין לכם נצח,אין לכם אלא חיים
יחידים אלה המתמסמסים ונמסים בין אצבעותיכם כחול,אין
לכם אלא זה הרגע העכשווי,לא היה כמותו לפנים ולא
יהיה עוד כמותו עד סוף כל הדורות,והנה ממק חלף
ואיננו. כל שעה שאתם מבלים אין להשיבה עוד וכל טעות
אין לתקנה,וכל אבידה אינה חוזרת לעולם. כל שמש
הזורחת עם בוקר מקצרת את ימיך וכל ערב שוקעת מקצת
ישותך בתהום הנשייה. המשום כך אין לכם פנאי לעולם?
ואתם בהולים ודחופים תדיר,ומפחדים כל הימים שמא
תאחרו? ואם לא עכשיו,אימתי? ואתם חוטפים פיסות חיים
חטוף ואכול כי מחר תמותו..."   (עזריאל קרליבך)

שוב לא יחזור לקדמותו שוב לא אפול, שדודה, מסונוורת מעצמת האהבה.

אהבתי, אהבתי כל-כך. אוטוביוגרפי מגירות הרגשות, שהיו נעולות זמן כה רב והעלו כבר אבק, נפתחו כאילו לא ננעלו מעולם..