|
עוד לא ספרתי את עלי הכותרת שלי
עוד לא ברור לי האם אני רב-שנתי
קשה לי מאוד להגדיר את עצמי.
ואת היריעות תעשה
כחול לבן
מעל החלקה הצבאית
ביום הזיכרון
|
היה תורי להיות
הילד הקטן והזועם
זרקתי שוב את הקוביות
ועכשיו אני נושם
|
אחרון הרומנטיקנים הוא
ראשון הציניקנים הוא
|
ואירסתיך לי לעולם, איננו,
עשה בי כרצונך, אל שדי.
|
הידים עבדי המקום
לעת הכניעה
לעינוג תת-ורידים.
|
בראשית היה הפחד ורק הוא היה.
את הפחד כיסיתי באמונה שלא יהיה לו קר.
את האמונה עטפתי במילים גדולות ומעשים קטנים.
התכדרתי בפינה והלכתי לישון לעשר שנים.
|
התקשרו להודיע לי שהחיים עומדים להתחיל
אז אני אורז תיק וחושב עליך
על איך שאפילו רגע לפני שנעלמת
עוד יכולת לראות דרכי
לראות את הזיוף
את השקרים שעטפו לי חזק את הנשמה
|
הפחד בא בורוד היום,
פעם הוא היה מגיע בשחור
אך היום הוא לא כתמול שלשום
הוא כבר לא מתגנב מאחור.
|
נשק אותי שוב
ראש ממשלת ישראל
נשק אותי חזק
אריאל
|
לא נשאר ממני כלום, כלום לא נשאר
רק זעם ושדים בלי עתיד ובלי עבר
בלי פחדים, בלי רחמים,
בלי אתמול ובלי מחר
|
הנה כבודנו מוטל בתוך ארון
הבנים לא ישובו לעולם
עווננו נרצה בקורבנות
ושבו גופות לגבולם
|
כל הדברים כבר נולדו מזמן
ומתו באלף מיתות משונות
|
אני כותב אליך כדי שתעצור את זה
לפני שאני אשכח
|
דם נמהל בדם נמהל במים
נמהל בעט
|
ראו את הנמרה הבודדת
שינים חשופות, תוקפות כל זר
על כלובה מגינה, מתגוננת
מתעטפת בשמיכת המוכר
|
הוצאנו את כל הספרים מהמדף
|
קם
שותת תה
בעיניים עצלות
קורי עיתון
|
בואי אחותי כלה
איתי מלבנון תשורי
בתכריכי כותונת
בית החולים
איתי שוב תגורי
|
אני כבר יודע את שמך
ובמחדד אני אפשוט את עורך
ואכתוב עליו שיר
ואשלח לאמך
|
עוד יותר משהיה חכם, קהלת הזה,
הוא היה אידיוט.
תיקן ואיזן הרבה משלים,
|
ועל חטא שחטאתי
ועל חטא שאחטא
|
מדי שבת בשבתו יקריב הכהן קרבן געגוע
לכפר על חטאיי
|
באושר ועושר
עד הזה
כך כתוב
בסוף המחזה
הכול יסתדר
כך מתחוור
|
רק אשוב מבלי לגעת
כאבק עוטה אור
כי טעמתי מעץ הדעת
ולא אוכל לחזור
|
... ואני, אני רוצה להיות הר ...
|
אל הארכיון האישי (82 יצירות מאורכבות)
|
|
יושבת ומחכה
שמשהו יקרה לו
מעצמו
יושבת ולא עושה
כלום |
|
