[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








רז אלון

תמיד חשבתי שציור עדיף על שירה או סיפור. לתת לצופה
את מה שאני בידיוק מרגיש, לתת תמונה ברורה של צבעים
ועיפרון על מה שעובר לי בראש, נראה היה לי כל כך
זוהר עד שרציתי לתת את הכתיבה שלי על זה. אבל עכשיו,
אני מבין שבשירים שלי אני גם מעביר תמונה, אבל אני
נותן לקורא את התמונה שהוא היה מצייר הכי יפה.
למילים יש כוח משלהן, אל תפקפקו בהם.

אני אוהב אתגרים, ותרגישו חופשיים להציע לי רעיון
ביזארי לשיר
מסנג'ר שלי למי שמעוניין (raz248@gmail.com).

מקווה שתהנו מהשירים...




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היפרדות
"אז מה אתה רוצה שאני אעשה"? שאלתי את שי, שהמתין למבט שלי. כל
מה שרציתי לעשות באותה שניה זה לחבק, ללטף, לסלוח. "מה אתה
רוצה"? שאלתי שוב כדי לשבור את השתיקה.

אהבה
פתחתי את שקית עלי הכותרת והתחלתי לפזר אותם בשורה מפותלת אל
חדר השינה של ניב. אחר כך פיזרתי כמה על המיטה, שכבתי וחיכיתי.
השעה הייתה שלוש. ניב צריך להגיע בכול רגע. טלפנתי אליו לפני
כן ושאלתי אותו מתי הוא מגיע. "בערך בשלוש, למה אתה שואל?"


לרשימת יצירות השירה החדשות
בבגדי נסיך כחולים ויפים
אני אצעד אל העולם המתוק
ועצים ירוקים וגינות מלבבות
ידריכו את בואי על השביל.

בדידות
רוח קרה מלטפת צמרמורות
הגוף הריק לא נח ולא זע
המציאות והשיגעון רוקדים זה עם זה
ועוד דמעה נפלה מליבי, מליבי.

זה האושר שצובט לי את הלב
איך למישהו יש כשלי כואב.
ובעולם מסתובב סביב סביב,
מסתכל על השלג מחכה לאביב

קם בבוקר,
מפעיל קומקום,
מסתכל על תמונה,
יושב על כיסא.

נווד יקר, הלכת רבות,
והדרך עומדת להסתיים.
רגליך הרכות והבלויות עומדות על שפת
דרך חדשה, דרך שלא הכרת.

בדידות
בבוקר חשוך ואפל,
17 חיילים זרים קמים איתי.
מתעוררים באיטיות, מתלבשים באיטיות,
ומתייצבים בשורה איתי.

רוח בואי וקחי אותי רחוק
למקום שהייתי, למקום שלא
קדימה, הלאה, בלי מבט אחורנית
נעוף אל המקום שלא ניתן להגיע.

הגל נשבר על אצבעות רגליך,
ואתה יחף על אבנים חדות.
אני יודע מה לבך חפץ
וקצף הימים חושף איתו סודות.

בהליכה קלה בין יום ללילה,
ראיתי אנשים עם חבלים קשורים.
שאלתי אותם על מעשיהם,
והם רק הצביעו למעלה וצחקו.

החיים, כחוטים פשוטים הם,
מתפתלים ונמתחים לרצוננו.

אני חייל
בלי רגש
רק תגיד
ואני אעשה

ילדים גדולים לא בוכים.
זה פשוט, באמת פשוט,
ילדים גדולים לא בוכים.
גם כשהלב מתפרק ורוטט

נגן כינור שלי,
ואני עומד לבד.
תווים תווים מולי בוהים,
אך לי לב אחד

אהבה
במבט שנרקם התקרבנו,
אבל עם הזמן שמתקרב נתרחק.
אתה עכשיו שלי, ולו לכמה דקות.

מתחת לעץ הישן,
אנחנו נשב בצל.
ראשך על רגליי,
והזמן יעמוד מלכת.

ושוב החליל שלי מכתיב תווים
והלב שלי צובע את השמיים בכחול.
אם תראה אותי על ההר ההוא למעלה,
אל תדאג, אני רק מנסה לגעת בגבול.

בבוקר כשקמתי ראיתי שאת לא לידי
כשקמתי ראית את הדלת פתוחה
מייד הבנתי שעזבת אותי
והשארת אותי בדירה הריקה.

שנאתי לאותו אדם
בערה לי מבפנים
קיומו היה עכור
וסיומו היה באחריותי

זה ריקוד לשניים, ריקוד ישן,
צועדים אותו על הבמה.
מסתכלים ישר ולא הצידה,
ועם סיבוב אחד ורגל קדימה.

תן לי לנגוע בהם
ומגע החמים הבלתי נראה
שנותן לי חום מבפנים
אבל משאיר אותי שוב ריק




רגע...
זה גם מתפרסם?






המבולבל


תרומה לבמה





יוצר מס' 68914. בבמה מאז 24/5/06 22:57

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לרז אלון
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה