|
אלה הם חיי
כציפור תועה בדרך
טובעת במים עכורים
דם ואש מתעתעים בי
והגורל,
הגורל שלי
כאילו סגר עליי הגורל
שלהבת המזבח לקחני
|
נהרו אליה צעירים, זקנים
בעלי ממון שרצו להרוות זקפתם
נערים מתבגרים שגילו את אונם
גברים עם מגבעת שחורה
שחיפשו חדוותם
|
בלילה,
ישנתי עם הבובה זהבית
אמרתי לה: "עכשיו את אחותי"
האכלתי אותה בכפית דמיונית
אפילו כעסתי עליה
שפלטה על מיטתי
אז מה אם כעסתי
היא שלי הבובה זהבית!
|
|
|
- "אישתו של
זובין..."
- "איזה זובין,
זובין מהטה?".
- "כן".
- "נו, מה
איתה?".
- "אה... לא
משנה..." |
|
