|
אלה הם חיי
כציפור תועה בדרך
טובעת במים עכורים
דם ואש מתעתעים בי
והגורל,
הגורל שלי
כאילו סגר עליי הגורל
שלהבת המזבח לקחני
|
נהרו אליה צעירים, זקנים
בעלי ממון שרצו להרוות זקפתם
נערים מתבגרים שגילו את אונם
גברים עם מגבעת שחורה
שחיפשו חדוותם
|
בלילה,
ישנתי עם הבובה זהבית
אמרתי לה: "עכשיו את אחותי"
האכלתי אותה בכפית דמיונית
אפילו כעסתי עליה
שפלטה על מיטתי
אז מה אם כעסתי
היא שלי הבובה זהבית!
|
|
|
נאד מסריח מתנדף
ואתה שוכח את
הריח.
למה את ריח
הבושם שלך אני
לא מצליח לשכוח? |
|
