[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








רביד ניימנד

אל היוצרים המוערכים על ידי רביד ניימנדאל היוצרים המעריכים את רביד ניימנד

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מלא זעם על הבגידה האיומה במי שכמעט נבחר לעובד פס-הייצור
המצטיין של חודש אוגוסט, ישב ספקטור בביתו ותיכנן מסע נקמה
שכמוהו לא ידע עולם העסקים מאז שינה עובד ממורמר של MICROSOFT
את האות R ל- L במערכת ההפעלה החדשה ובכך גרם למהומות בקרב
הקהילה הסינית


לרשימת יצירות השירה החדשות
Trees don't grow on this soil
then again
zen generated tractors didn't plow
my apple seed from your palm

מאה שנות סכסוך נושרות ממני
כמו טיפות מסכך של דוכן שווקים.
רק כך אוכל לתאר הווה ועתיד.
העבר יתאר את עצמו בנימי עצמותינו.

ובמבואות פניה יש גדרות חשמליים
כגבול המכתר את היסודות הפראיים

אני יורק את הנפש שאין לשנותה
אל שממת אל-פשר ככל שמשג פי
שם אני נדבק

השתכרנו מיין הלוויתן ואמרת אני חושבת שאני שיכורה
ואז כרכת עצמך סביב עמוד הטוטם ואל השיכורים ירד אלינו כגשם

אבל היו לו חברים היה לו כלב
זה מנחם אותו במשהו בשעות האלה

כי השלדים התפוררו בתוך ארונותיו
ואפרם הקהה עוקצי עוונותיו

החורף הלם בזגוגיות והן התרוססו לרסיסים
החורף הלם את גאוותה הצוננת
והיא התמוגגה לגוג ומגוג
אבל תהילתה נותרה שלמה ופרחי הפרא קדו
בדצמבר הקטן כשהלבנה נולדה מחדש כמכחול

האשה היתה מה שנשאר אחרי שהאבק שוקע
כמו קולם החרישי של צופרי האזעקה הגוססים
ושטפתי אותה בקוביות הקרח
ששחו בתוך הכוס אותה מצאתי בידי

איברים איברים הכרנו
כשעוד היינו שני נוכרים
חולפים זה מול זו מתחת הקרקע
חופרים ונוברים
נוברים וחופרים

תבלעי
אותו
תבלעי הכל אותו
עד שיהפוך לשדה קוצים באופק
למישור חופך - שפת ריר
שפתייך

אישה עם משקפיים אדומים מוציאה מטפחת מתיקה
מנגבת שארית זרע מהבטן. מוחצנת מדי להיות
ספרנית אבל שקטה מספיק לא להחריד מרבצו
ספר. היא נכנסת למכונית

קובץ שירים
העובדות פשוטות: השמש נחלשת
ובקרוב פנסי גז יהבהבו בלחישה מתחת ביתך
אמילי אומרת תחזיר את ספרי הספריה שגנבת
תשמעי אני מתנגד לסדר האנלפביתי של האותיות

נשב במטבח זה מול זו -
מקבילים שכבר כמעט אינם נפגשים.
נניח בינינו גשר של קפה ולחמים
ושתיקה שתפקידה להגליד את הפצעים.

הטלויזיה הרגה את השירה
השירה ילדה את הטלויזיה
השקרים הרגו את התמימות
התמימות ילדה עם צמות
הצמות מקיפות את עצמן
כמו הרבה טענות ותיאוריות

אני זוכר בדידות יפה יותר
כשרורשאך היה רק כתם בתחתוני אביו המתבגר

סגנון, קצת מסגרת, והפשטות הופכת תדהמה.
מכיר במגבלות, יודע מה צריך להעשות,
ומבצע במסגרת החוקים הנקובים.

אני אומר את חרדתי בנשימות קטועות
אומר עצמי למות
מבקש רגע שקט

אנו עומדים בדירה הקטנה או משליכים קלטות מתות
על סבך קוצים לצד הכביש, מביטים בסליליהם השחורים
נכרכים סביב עמודי העשב הללו או מתרחקים כשהרוח
פורעת את שיער האדמה.

אם אתה עני
אבל לא גר בקופסת נעליים
או ישן בקליפת אגוז
מה שבאמת חסר לך
זה דמיון

זה בא
זו שאגה
זה גב מציג לראווה
את השידרה

מה
טעם
הדעת

האבות יושבים בבית ושותים נשים
מול טלויזיה מנוקדת בצבעי החלום הקולקטיבי
ואוזון נשרף בלחש חשמלי, לפתע
אין דבר מפתה יותר ממה שלא היה לך אף פעם
וכל דבר אחר הוא תפאורה משומשת ושולית,

זו הסיבה שהוא יכל לנגן
את מה שאחרים יכלו רק
לצייר או לכתוב

אם אתה יודע לתכנן טילים
יסלחו לך גם אם אתה נאצי
אם אתה יודע לשיר
יסלחו לך גם אם אתה מטומטם

הבנים בוהים והבנות מטפטפות
טיפות עצמן במחשופים ולטיפות

תהיה ילד טוב אתה שומע
ואל תשכח לשדוד את הזקנה ההיא

יושב בתוך עמי
בתוך עמי יושב
בסנדלים וחליפה
וחגורה של כדורי רובה מסביב מותניי

ושבעתיד הסטוריונים יזכרו אותי
לא בשל מה שעשיתי
למען גרמניה

בעורקים, ממדי ההרס
מוטת כנפיים עצומה לנשרים
או העיניים עשנות
בקרב נגד אויב פרוע
בגידת הזכרונות

פעם היינו פינוקיו
רגלי העץ שלנו
חרקו בכל צעד
עכשיו אני רוצה לארוג אותך
באקדח חוטים לרקה

את המוזיקה המופרכת הזו אף מדע לא יכחיש
אף מילון לא יגע בשום מילה שנאמרת פה
גם אם אינה מדוקדקת או נטויה בזמן נכון

טורף הבלהות.
הוא שלוקח סיוטים ומעכלם
מניח על כר החלומות
ומשלח לדרכם.

ורוח אלוהים מרחפת עם נר תקוע לה בתחת
וכל התאודורים והאיירווינים והברטות משליכים עצמם מנגד
חיי תינוק
ואנשי הבצק מגהקים לולאות אינסופיות של אוכל

הצדק של עכביש הוא מלחמה בין הקירות,
מכניקת קורים עדינה כמנסרת אור בקריסטלים.
אני מתערטל בפניך נקי מחששות,
מניח לגבולות לשרטט עצמם על גלובוס עורנו

וכעלה המסתתר ביער
אני חבוי בין השדות המבריקים
של שיש וציפחה ומלט,
אני חבוי בין ההרים המחניקים

הציפורים הזוועתיות שרות את השירים האכזריים שלהן
כל חמש ושלושים בכל בוקר
והאור נוהג ביד קשה עם התריסים
כשמסתנן אל החסך המבורך של החושים
ומרחיב את הסדקים באצבעות קצרות בחסד

הכנר על הגזוזטרא והדבר בקיר וגם שיער
צופן שיבה סוד שהזמן עתיד ללדת וכתמים
ככה מתחילות המלחמות ומסתיימים כל השירים
ואלה הדברים שמפרידים בין האשה שבמרכז החדר
וביני

ממשי כמוני בחלל הסמיך
אפרסק נגוס פעמיים וזרוק באחת
יורה ריחות גסים על רצפת התחנה
אני מוחק ודאי מאה נמלים ממצבת החרקים באדישות נעלי

הוא מת כשהוא עדיין חי
ואז שוב מת (אך לא לנצח)
תלמידיו הפכו אותו לאל
והאשימו את היהודים ברצח
רצח.... גם כן רצח -

אבל הפנים שאתה רואה אינן פניך.
ופני שלי גם לפניהם של אחרים עיוורות.
הייתי רוצה להגדיר מהו הדבר ממנו אנו פוחדים:

פניתי אל הדלתות ידיי בכיסיי כאומר
"אדיש לגורלי" ופעם הייתי אני
רצתי אחרי צילי וצילי רץ אחרי
פעם הייתי רץ במטורף זאת אומרת
ניסיתי להשיג את הזמן

יולי שייך לעצים צהובים ולפסל מוריק מחלד
כמו וונציאנים רגילים לתעלות
אנחנו בורחים מהחום לתוך הקירות
שם יולי בנה מוניטין מטיט ופחיות מוגזות

נפטר יום ארוך, וקברנו אותו בפינה.
אם שכחנו או נזכור לנצח -
אי אפשר לבטוח בהצהרות שנאמרו בצעקות
או בלחישה.

אתאיסטים מתים; טרוריסטים מתים; אמהות מתות;
אלוהי העברים חוטא בכתיבה; אני חוטא בכתיבה;
אני חוטא רק בחטאים משעממים ומתרשם
שילדים שואפים אבקת שוקולד; ששאיפותיהם זהות;
שאף אחד כבר לא רוצה להיות אף אחד

קרינה מחתרתית תעשה שמות
בגוף הנאצל הזה שלי
גופי ילוד רוחות

אנו ידידי הלילה
רוקמים עסקאות עם זאבים
לגזור גדרות החלום
בו אתה בוטח

המידע, הוא זורם מסביבך.
והאמת, היא זורמת אליך.
אבל הכישוף - הוא זורם ישר דרכך.

נוכחותו של הנמר לא רלוונטית
זינוקו גם הוא
וטפריו
שישספו גרוני
לא רלוונטים גם

הפרואני אומר קשה יותר לזייף קלפים מאשר קוביות
אז אני משחק איתו פוקר ומרוויח עוד כוסית וויסקי בטעם בנזין

אני טועם את הקיא של האלף הזה
המאה הזו
היום הזה
בשפתיים קמוצות
כפלחי התפוז בעודם בקליפה

ישבנו במקום בו הסתיימו המחיצות.
השמש האירה רק את פנינו, משאירה רגליים וגוף
באפלת בראשית. והמין נשכח מאיתנו.

ממתי, שאל התליין, ממתי את יודעת שאני בוגד בך?
הוא הרג אבל אהב פעמיים וזה הספיק כדי שכל הציניקנים
ימחו דמעה ויגידו שמי שגדול מספיק להגיע לידית הדלת
לא יכול להיות קטן מספיק להחליק דרך חור המנעול

הסייבר שותק עם הפייבר
אינפרה אולטרה אקסטרה
מפעל החרושת אומרת לעורק הנחושת :
"אינפרא אולטרה אקסטרה...
בשבילי זה הסיטרא אחרא

וידך הפנויה חדורה לגומה
גומת צניעותה אפופת הדממה
מלבד אנחותיה תיגע-בי תיגע-
בי
תיגע

אם זהו פריו המתוק של תער
או עסיס תות היער
אינני יודע

מתחת לחול צריכים לקבור משוררים בעודם בחיים
ולהרוס בבליץ של כדורי ברזל את בתיהם מטי-הפול
של משוררים מתים

ברצוני לשיר על הערים
על ההגמוניה השבירה של יערות המלט.
על ציפורים אשר שומרות את ביציהן
בשלושה וחצי סלים פלוס מעלית
ומגדלות גוזליהן בקיני ארכיטקטורה.

תן הכאב וקח עיסקת חליפין אקראית
ומה שיצא הכנס לתוכך ללא פחד ללא תקווה
כגוף שבא אל גוף בזרמי לילה סוערים
והסחף גם אתה מתוך חייך

כשאעמוד מול חלונך בלילה שכזה
ואצפה בך מתפשטת, תצרחי ודאי ותברחי.
אני ארדוף, אשיג אותך, ואז אומר :
"יפה לך אסקפיזם", אך את לא תצחקי.

אני מצלם כדי לזכור
כותב כדי לשכוח

אני חולם על נחיתה בתוך מצע של סרפדים
זה לא יכול להיות גרוע יותר מתה בלי סוכר או
שירה שנכתבה בידי מישהו מאוהב

אלוהים עדי שבאפלולית הביצה
נאבקתי ללא צורך.
במחזוריות הירח והשמש
לא שקעתי,
לא שיקעתי אחרים במצולות התאווה.

בתוך הלולאות העדינות המקיפות את חיינו
נדירים רגעים אלה בהם הפרפר הנסתר
מלטף בכנפו היחידה את מבטנו המוסח

פיסה של מציאות
מצאה מקלט
על אדן החלון שלי

הכל דינמיזז
הכל דינמינע
ישר - עגול

אימרו לה שחושלתי בכבשן הקרח
וזוהר אני באור האפרפר של הדורות

ואם נדמה, שלפעמים,
יש סדר בדברים הארורים
והשכבה שמתווספת לשכבה העליונה
תואמת בדיוק המיקרוסקופי
- אין זה כך -

שעות של חסד טיפסו במעלה רגלי
עד זוג פעמוני הכסף
למרגלות חרבי

העפרונות מיוצרים בסין וגם למילים מולדת
המאוורר מנקודה אחרת בגלובוס אבל הרוח מכאן
כאן זה כל מקום מעליו מרחפים גזירי חלומותי

אינני רוצה לומר משהו, רק להיות
להטוטן של מילים. מופע רחוב הנקטע
כשמגיע זמן ארוחת הערב.

צמד שירים
עשה לך זמן מחימר
הוצא את השמיים ממקומם
חפון את הצבע מתוך השקיעה
אתה לא מדרדר את אבני העולם

נכנסת לאוהל הקרקס ומישהי יושבת במקומך
אתה אומר לה סליחה גבירתי אני איש הטרפז
והכיסא הזה - עליו אפול כשאפספס את המוט
היא מחייכת והנה טיפ: שבור את הקרח עם בדיחה
רק אחרי שתוודא שבעלה לא יושב לצידה

פתאום אני חושב כמה קלה השירה היום. כמה נעים לפחד.
פתאום המנעול לא נראה צופן סוד, אלא תוחם מוסכמות
והמתכת אינה אלא נפט מחושל.

אתה פוסע על אותה רגל פעמיים. לא כמדלג
אלא כשומט צעדים. זו שלצידך צוחקת בפה סגור
כילד שטרם איבד את נימוסיו.
המסיבה הזו תמה. חיים אלה אינם בשבילך.

רק שלשום הוא שתה מי-הגשם
והיום הוא נספג. מחלחל.
תת-הקרקע לועסת אותו
בשיניים רכות. הוא ישן.

שהוא היה בתוך המכונה סגור
והיא אכלה אותו כמו תולעים בקבר
עם השיניים שלה איזה דבר ברזל... ברזל
והוא ישב בפנים כאילו מת אבל
לא אבל - מת!

קלח/ פלח/ עכוז
אני/ חופן/ סופן

שש

כנפיים של חגב הם מעשה כשפים
גם היא היתה כזו
כמו ברד ששוטף את הזיעה שהקיץ הקודם הביא

נפלנו כל-כך חזק עד שקמנו
מכוח המכה בגבנו הפסקנו לראות כוכבים
וקצת התביישנו בעוצמה החדשה שקיבלנו
וקצת נסדקה הדמות שנתפרה למעננו בחנות השקרים

תכף אתמול ישתרע
בין הספות לשולחן הקפה
כמו אריה מתפנק
יכה ברגלינו
בלב ובבטן
חובט ושורט


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הספד
לזיכרו של אלביס 5.1990 - 10.8.2004

איך מספידים חתול?

הסוחר הראשון לא נאלץ להיות בנו של אלוהים כדי שיוכל
ללכת על המים - הוא פשוט קנה סירה.
תאגידי ענק מטים זרימת נהרות והולכים על אדמה,
זרמי מידע קושרים קשרים באוקייאנוס של עובדות ומספרים
וגלי סטטיסטיקות נשברים לחופי מנהלים.




אל הארכיון האישי (76 יצירות מאורכבות)
"מיקרוסופט
אינטרנט
אקספלורר" -
הדבר הזה שמביא
אותך לבמה חדשה

האנציקלופדיה
בליטניקה


תרומה לבמה





יוצר מס' 5950. בבמה מאז 10/9/01 14:23

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לרביד ניימנד
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה