|
ממנזרי יפן שם למדתי את תורת השיטוריו,ערכתי הסבה
לרפואה האלטרנטיבית,ומצאתי כי הפאן הטכני הגשמי
האופף אותי בשעות היום מתאים ומשלים את הפאן הרוחני
הבא לידי ביטוי בשעות הערב והפנאי,הכותב הינו גרוש
פעמיים,משופשף היטב בנושא החיים ,נשים וטף,עוסק
בתורת העיסוי ובטיפולים סיניים לשיפור זוגיות,אוהב
כתיבה,אירוטיקה,סוסים,ים,ו...מצנחים......
במשך כ-5 דקות רקדה עליו צורחת בקולי קולות עד שהתפרקה לה.
משכתי את הבקבוק הוא היה חם, רטוב ונודף מריחה. טמנתי פני בין
ירכיה מלקק וטועם מיציה חש גם בטעם היין, נוגס קלות בדגדגן
ושומע את אנחותיה מתחדשות ומרגיש את גופה חוזר ומתנענע.
|
מה קורה לנו כשאנו מתגייסים למילואים? משום מה אנחנו נהיים
חרמנים כאילו לא ראינו בחורה 10 שנים. זיונים זה הנושא לשיחות,
כל קוץ נהפך לפרח וחוזר, אבל... תשמעו מה קרה לי השבוע
במילואים.
|
חתכתי בינות לעצים עד שלא נראה יותר הכביש מהמקום שעמדתי בו.
עצרתי, הורדתי את המיטה, פרשתי סדין, "תתפשטי" פלטתי "ותשכבי
על הבטן, הראש בחור".
|
מטופלת ראשונה מונחת עירומה על המיטה לעיני כולם, גונחת
ומתנועעת לצלילי ידי המנגנות על גופה, ובן זוגה זקור וחם לא
פחות מציג גבריותו לעיני כל.
|
שכב עירום על בטנו, הוצאנו שמן עיסוי ריחני והתחלנו למרוח על
גופו, הוא הגיע חם וכל נגיעה שלנו גרמה לתזוזה של הגוף
|
חם משמש יוקדת,
שכבנו שנינו מעורטלים,
אמבט אויר לגופינו,
מרגוע לנפשנו
|
חודשים, שבועות , שנים, גם את זאת מכהים
להט התשוקה, עבר לצעירים
חשקים ,ליטופים, זה אצל הזוגות החדשים
ידיים כבר לא שלובות, לא מטיילים בשדרות.
נמוגה תהילת האהבה.
|
חורף הגיע גשמים, ברק ורעם
אביב בא פריחה וריחות
קיץ, חם, שמש ים, וחול
אביב הגיע, שלכת רוח
|
נפתלים ונסתרים הם החיים,
גבוהות צמרות העצים,
מעליהם כוכבים טמירים מנצנצים,
אוויר פסגות מפיץ ריח נעים,
זמירות וצלילים נישאים באוויר
|
אני לצידך, יקירה, כתף מציב לך מאוד איתנה
הניחי ראשך ובבטחה נוחי מנוחת אהובה
|
אל תהיי בעלטה אישה
הריני מביא לך את הזריחה
מיטתך ארפד בכוכב בוהק
|
עיניים בוהקות,
יורקות זיקים,
מביעות אהבה,
|
את יופי השתיקה
את זוהר השמש
|
את יופי השתיקה,
את זוהר השמש,
את מסתוריות החשכה,
|
אתמול שבית את ליבי,
יום התעוררתי ואת לצידי,
מחר אהובה, לך אצפה, לקולך, לחישתך
|
איש,אישה
מיטה
סיגריה בוערת
לבד
|
מקיר האבן נפתח לו חלון של תקווה,
ידי תוחבת מכתב, בקשה, תחינה,
|
בעקלתון הכביש נלחץ גופה לגופי
ידה אוחזת באברי
ידי, לוטפת ירכה
|
אבנה לך בית על ראש העץ כמו קן הציפור
קן של אהבה מרופד, שם יוולדו ילדינו
שם נממש את עצמינו
|
אותך אעטוף במגע של קסם
באורות אפנק את עורך,
צלילים וריחות לרוב אפיץ באפך
|
ואני כבר בניתי,
את ארמון החלומות,
ציפיתי קירותיו,
בפנינים יקרות.
|
כשבאתי ,
ראית רק באפור ולבן,
כשיצאתי,
המון צבעים וצלילים צבעוניים התערבבו בנשמתך,
|
תלי תילים של מילים מגובבות,
לעיתים חסרות תוכן. ללא כוונה מאחור
אלפי מילים ללא כיסוי
שנאמרו כי צריך,
או שלא יכולת שלא,
|
המאהבת שלי תמיד לי זמינה,
אין לה כאבי ראש, מחזור, או מכאוב
לי תמיד מקשיבה, נינוחה, מרגיעה,
מקדישה זמנה, כדי שלא תהיה טענה,
|
בודק מצחך, האם יש לך עדיין חום,
מכסה את גופך בסדין,
מדליק את המזגן, להנעים שנתך,
כי היום חולה אתה, שוכב במיטתך
מבין אני ברגעים כאלה
|
מונע מכח אנרציה בלתי מוסברת,
לא מעשן, לא אוכל,
זומבי
|
זועם על כך ,שאוהב אותך
זועם על שאת זו שאת ליבי כבשה
זועם על כי נפלתי בחכתך
|
חושק בך,
ביופי צוארך הענוג,
בזוג שדייך הזקופים,
באודם פיטמותייך הזקורות.
|
באותו רגע חם עם שמש יוקדת
שעמדה לה שם
חשתי כל כך מיוחם
|
היונה השלווה שבשקט דאתה
לא השכילה לא נתנה דעתה
לרשע שהמתין כך בשקידה
תכנן מעשהו בכזאת קפידה
|
את שוכבת על גבך,
כרית תחובה לה תחת ישבנך,
רגלייך כעלי כותרת פתוחות,
תפרחתך חושפות
|
ישבנך על כרית אז אניח
עיסוי מענג לירכייך אבטיח,
חום רטיבותך אטעם
שמן על גופך אמשח.
|
ילדה של אמא
ללא צפיות
ילדה של אמא
חסרת יומרות
|
חודר אלייך,חומך, רטיבותך
אותי מטרף
אני מכור... לערוותך
|
עיניים אסור לעצום,
חושים מתוחים,
חששות אין ספור,
|
רכב דוהר לא עוצר באדום
חריקת בלמים
ענן אבק
|
שבה ספינתו לנמל ביתה
ובחוץ ממתינה לו
משפחה, אישה בשר ודם
|
חד כסכין היה מוצא פיו
כאבחת חרב מילותיו
שאת הנפש בין שורותיו
משורר זעם היה
|
גוף לפות לגוף
משתרגים אחד ברעהו
חום גופי היוקד
שואב מאנרגיית
|
עיניה עצמה, הזתה כך ערה,
על אותו אחד שלא בא במהרה,
עלם חמודות, נאה וחטוב
|
כאדם חסר איבר חשתי, לא ילדי, לא ביתי, עימדי,
מזה שנים נותקו ממני השאירוני לבד,
ניסיתי, אלוהים עדי שניסיתי להחזירם אלי,
אך אמם, גורלם, וכל העולם דמם,
|
לא סכין את ליבי חצתה,
לא הקרח את דמי הקפיא,
בשר ודם, אישה זאת עשתה
ללא ניע ללא כוונה
|
יוצא מכלל שליטה
סערת רגשות
מציפה עולה על גדות
|
וגם אם תפרוץ הלבה מלוע ההר,
תהיי מוגנת ושמורה,
|
פעור למולי לבלוב פריחתך
עלי כותרת ורודים
עוטפים פתח גן תאוותך
|
ללובן שיניים בוהק
על רקע צחות גבעות שדיים
מזדקר לו ורדרד פיטמתי
|
כי האדם הוא מכונה,
טווה חייו שתי וערב.
אני מכונה.
|
אך כל אלה בעצם, אינם אלה שיגיונות
את לעולם לא תשתני, קיץ, סתיו, חורף, אביב
את בעצם קרירה תמיד.
|
לכאורה, גוף אדיש מהלך,
אך בראש שם למעלה,
זוג עיניים ירוקות, עצובות,
מספרות את האמת.
|
מבט אל בין ירכייך
שעל המיטה פשוקות
מגלה חלקת עור ערוותך
שפתיי תאוה נפלאים
|
רוצה את ידה ,בידי לקחת
ולשמוע כיצד בשיחה
מפולפלת ,קולחת ,היא פוצחת
|
מביט באהבה,
בינות מרבד חשכה
קרן אור פיזזה
לוטפת רכות גופה
|
לפני כל הפלפול והמלל אני יכול להגיד, להצהיר דבר אחד אני אוהב
את אישתי ברמת טרוף עילאי, לא מובן, אולי חולני? באותה מידה
ישנם רגעים שאני גם שונא אותה! נושא לביקור אצל פסיכיאטר, לא?
|
יקיצה, החדר עדיין אפוף ריחות
מיצי תאוותה, בושם זיעת גופה
תזכורת לליל אהבה, לסערה
שרגשה, געשה על מזרן המיטה.
|
אוהב לטעום מצוף שפתייך
לפנק אפי בריחות אבקנייך
חש בפעימות דופק, ברטט
|
ציפור מציצת בשלל צבעים
כנף פורשת ממריאה לשחקים,
פריחה ירוקה מפיצה ריחה
|
מביא אותך לשלוות נפש
מין מדיטציה של הטבע
שמטעינה לך את המצברים.
|
כעזר כנגדי, יפתי חטובת הגוף,
אשת חייל שנמצאת לצידי,
חריפת לשון, המון חוכמת חיים,
|
מי קרא לה אהבה
לתאווה הגואה והמטריפה,
אני הוא זה שבלי בעיה ?
אומר לה באותו רגע
"את אהובה"
|
שילוב גופות, חדירה, רגלים עוטפות
לוחצות גווך, סוחטות אנקה ,
לבך הולם ,זועקות הריאות
|
יפי אורך ירכיה, מטשטש ראייתך
גם בלי כוס המשקה שבידך,
חייכתי לעברה, לוכד מבטה ,מניף
יד בתנועת לחיים לקראתה.
|
ציפור אהבה, שפרשה כנפה
הומה מציצת לעולם סיפרה
שאת משכנה מצאה, ולב יקר
לה הבית נהיה, פינה אהובה.
|
את שבמילה אחת הבערת אש,
בתנועת גוף הפכת אותי להר גועש
שפתייך את לבת פנימיותי,הרעישו
ידייך שלטו על כל מתגי גופי.
|
מחר תגמר העבודה
ואז יחזור ליבי למקומו,
לידך.
|
מבעד לחלון במיטתי הבליח האור
שרועה את לצידי, יופי עירום גופך
וקרן אור המשרטטת על עורך.
|
וסיבה מטומטמת
לתרץ דחייה
זה בעצם טבעו של יצור
שנקרא אם אינני טועה אדם.
|
רבים הלבטים בתוככי,
בוערים הקרביים לפרקים,
נאנקת הנפש תחת העומס הרגשי.
|
סדין על חול שפת ים מצע לגופינו,
המיית גלים נעימת רקע למעשינו,
טעם מליחות האוויר נמהל בזיעתנו,
עוצם עיניים נושק לשפתייך.
|
ראשו בין ירכיה טמן
הפסיק לצחוק מזמן
קולה משתנק
הברה לא יוצאת
|
וילד קטן משחק בחצר
אוזנו אינה כרויה
אך את זה הרעש שמעה
עינו אל על כוונה
|
ידיך אחזו בכרית, ננעצו אצבעותייך
לובן המאמץ, על פרקי היד נכרים
אנחות פיך, תנועת סרעפת כמעט לא רצונית
תזזית במותנייך, נעות רגלייך ללא אדון.
|
אור בוקע את האפלה, קרן מאירה
חודרת את שכבת האוויר הקרה.
אבן לבנה, בוהק מתכת, תקווה
|
מחי דמעתך נעוות המרדות,
הסירי מסכת עוונותייך,
איך לא תבושי להראות כך
ארשת רמיית פנייך.
|
תינוק שנעור בחדרו
פוצח בבכי משלו
אם תוהה שנעורה משינה
|
את לי סקסופון של אהבה
גופך בנוי לתפארה
|
ואני שראיתי את מבע עינייך
שחשתי את מגע ידייך
עת שרטטת רצונותייך על גופי
|
גופו פה אך איה נפשו
משוטטת הנשמה
טרוד ראשו
אין חוט מקשר דווה ליבו
|
רוצה אותך לעטוף בידי,
להשכיבך על מחצלת למרגלותיי,
לטעום שפתייך, לפגוש טעמך,
ללטף בידי את כל גופך.
|
נעה גם היא
התאימה קצבה לשלו
ליטפה חזרה
הוסיפה נשיקה על מצחו
|
אל תאמיני למילים
תקשיבי לרוח הנושבת בין השבילים
|
מותניים לה פאר יצירה חמוקיה לתפארה
שיער גולש מעטר את ראשה
רגליה ארוכות לא נגמרות במהרה
|
ירח בוהק,
נגוהות מפיץ,
כוכב קורץ,
ענן משייט לו מעל
את חבריו דוחף אט אט.
|
גוף עירום על המיטה מונח
קימורים ענוגים של גב וישבן
חושך, נר מפיץ אור בפינה
|
רוצה לחזור אחור אל העבר
אל אותם ימים בהם חייכת וצחקת
אל רגעי הליטוף בהחבא ובגלוי
|
מתעורר, לבדי במיטה גופי מותח,
שובל ריח בושם, השארת בחדר,
חודר ניחוחו לאפי, מעורר ריגושי,
|
סדין מיטתך ציפיתי משטח אהבה
לרסיסים ניפצת בקרדומך
גביע יין הגשתי לשפתייך הצמאות
הכוס שברת הפלת מידך
|
בעצם כל חייו עברו בנדודיו
אבק מתאבך בחול הזהוב שנחצה בעקביו
חולצתו רטובה זעה קרה גרונו ניחר
|
חווה עירומה
בגן עדן טיילה
לא היו אנסים
לא חורשי מזימות
|
אם אמריא לשחקים
אהפוך לי כמה הרים
ארקוד על מצוקים
ואצעק לך אהבתי
|
שעות בילינו בין קלידי המחשב,
עשרות אלפי אותיות ציירו בדמיוני דמותך,
נאווה, חכמה, שנונה יודעת לנווט אליי לנשמה,
התאהבתי בך יותר ויותר אחרי כל מילה.
|
ליבי הולם בפראות
רטט עז בבטני
מחשבות עפות לכל עבר
|
עלעל כתמתם שצנח,
תפוז נרקב שנזנח,
זה בצד זה בחורש,
שלא מכבר פרח,
|
במדרון הר גורל
שטוף שמש
גם ענן ממהר ובא
מטר קל ועבר
|
גמלה בליבו החלטה
מאס בשגרה, נקעה נפשו מקיבעון
רוצה להכניס חדווה
לצבוע ימיו בגוונים צבעים מטרה
|
כוכבך שלא דעך איתך,
כוכבך שלא נעלם עם זריחה,
שבא תמיד בעת צרה,
|
רוכבת על ירח במרום,
משחקת בכוכבי היקום,
פורטת לה על נימי תשוקתי
|
עומד בפינת רמזור סואן
תמיד באותה קוביית חיים
ושלט קטן למרגלותיו טוען
"אלמן אוסף אוכל לשישה ילדים"
|
כשאת לצידי טל ישקה אהבתי
צבעי זריחות ושמי שקיעות
הם שיציירו את יומי
ציוץ ציפורים יענג את אוזני
|
גרמת לי להתאהב בך מחדש
כל יום, כל שעה, לרצות נוכחותך,
לחכות לרגע בואך, לשובך.
|
התחתון האדום הזכיר לי,
לילות תאוה ללא שינה,
חזיה תואמת, העלתה חוויה
לא נשכחת , בשדרה בפארק באפלה
|
מלך ליום אחד חפץ להיות
את מלכתו לפנק
כמו בארץ חלומות
|
עיני לוז ירוקות,
שיער בקבוקים ארוך,
מכסה צוואר איילה,
המסיים גוף לתפארת,
בנויים חמוקיו בידי אומן,
|
תכול עיניה, כמו שוחה
בכחול גווני הנחל והמים
זיו פניה, קרן שמש
|
גם שושנה אדומה ריחנית
יודעת לצמוח בין החוחים
ולמרות יופייה משתלבת היטב
בינות לשיחים הפרועים.
|
שלשלאות אזיקים וסד
נרות חלב ושוטים
תענוגות ומכאוב מתחלפים
|
את רגעי האושר חלקנו באהבה
את התשוקה מיצינו בשקיקה
תמיד כתף ואוזן הגשנו אחד לשנייה
תמיד תמכנו ואצנו לאותה מטרה
|
האהבה כמו נהר נושק לחוף
גאות שפל המון מעוף
|
אהבתנו גזע עץ משתרג
בד לבד עורג
אוחז בך לוטף גופך
|
ואני
שאהבה, משובצת לה כמו אבני חן,
בנתיבי ושבילי חיי,
משבץ את אבני החן,
|
קמט התהווה בזוית עינו
שיבה זרקה בצדעיו
סימני זמן שאינו עוצר לרגע
|
מאז כל בוקר מתעורר כשאת זורחת
אך הפלא ופלא גם בלילה לא דועכת
|
קרני השמש נמוגו להן מזמן
רק הילה אדומה קטנה בשמים נשארה
|
חיבקתי אותך לחיקי,
ליבך פעם, ברם, גם ליבי
|
|
|
"זה סמרק! זה
סמרק!"
מה שבאמת צעקו
דיווח אמין |
|
