|
רפאל איבד את השיער שלו. כל המוצא יבורך.
הוא איבד את את המפרט שלו, כזה שקוף ודי רך.
רפאל איבד גם את האלוהים, הוא שכח קצת מיהווה.
הוא איבד בין היתר את ההרגשה הזו..נו.. אה..אהבה..
רפאל איבד את בתוליו. אח"כ את התחושה הנ"ל.
הוא איבד את סבתא, כזו שנותנת כסף וסוכריה מעל.
רפאל איבד את השינה. היא פשוט קמה והלכה.
והוא איבד את השפיות. עמכם הסליחה.
ואלה תולדות אבא;
כידוע, אם אין לחם אין תורה,
ויהי לנווד וישוט בעולם,
|
איך שבן אדם נרצח הופך ללוגו,
ואיך שפיצוץ באוטובוס הופך לשגרה,
איך שצבא אחד מכניס עם שלם לגטו,
|
שאיפה אחרונה מחדרי הנטוש,
שאיפה אחרונה ודי.
לגימה איטית מכוס מים קרה,
לגימה איטית למדי.
|
מאבד עצמי עד טירוף חושים,
מאבד ומוצא.
|
אל תשאפו יותר, שמעתי
שזה הכל בזבוז של זמן,
אל תבזבז ת'זמן, זה בנאלי
תן לו לבזבז אותך.
|
ואילו רק ידעתם שלא ישנתי כבר חודשים,
אילו רק ידעתם שהחיוך מאולץ,
ואילו רק ידעתם שחצי שנה אני הרוס ממשברים,
מה אז הייתם אומרים?
|
ואת גופי,
הצמא לאהבה, כזו שנשכחה מזמן,
מי יטמא הפעם?
|
בימים האלו,
היה לי תיק על הגב, כזה שיש בו הכל,
ספר, מיני דיסק, סיגריות וכסף לאכול,
תמיד נודד אל תוך הלילה, אל תוך הלא נודע,
וככה כשתפסנו טרמפים בעיר הגדולה
|
נסיעה במכונית לבנה, מנוע טוב,
בוב דילן ברקע, שר לעצמו בווליום גבוה,
שנינות מטורפת עם כל מי שמסביבי, כל מי שקרוב,
בונה עולם מפלסטיק בלי אפשרות לעזוב.
|
סבתא בישלה דייסה,
האכילה אותך ואחר-כך רחצה,
טיפלה ואהבה.
|
עכשיו אני כל כך שיכור,
ובכל זאת לא מפסיק לחשוב
|
וכמה משפטי מחץ צריך בשביל להבין,
ואיך אפשר שלא,
עצוב לי עלינו.
|
אני בורח אל אותן שורות,
וכך כל אותן המילים
היו לי לפסיכולוגים נאורים.
|
לרגע נראה שכל זה לא היה שווה
ועבר הניצוץ והקצב נדם,
לכמה ימים כל זה היה קשה
ותודה על ה"אחי" ו"תירגע בן אדם".
|
תקופות רעות בחייו של צעיר,
כמה שטוב לי עכשיו.
זמנים איטיים בקצב מהיר,
והצעיר נעלם עם כל מה שחשב.
|
אני זה שמעשן, שרוקד, שמזדיין, ששותה, שאוהב
|
|
|
זה נכון, פעם
הדרך לגהינום
היתה רצופה
כוונות טובות
אבל לפני שנה
החלפנו לאקרשטין
זה אולי פחות
טראגי
אבל מגיעים הרבה
יותר מהר
האנטי כרייסט
ברגע של וידוי |
|
