|
זו אני, לטוב ולרע
עם כל הפחדים, עם כל השדים,
איכשהו, עדיין מנסה.
היא מסתכלת בי במבט אטום ואז בפעם הראשונה בחיי אני מרגישה כמו
חולת נפש באמת. היא תוקעת בי מבט רווי רחמים, ספק מנסה להבין,
ספק חוששת שאמשיך להתפרץ עליה, ופתאום אני נבהלת.
|
"למה בכלל נפרדנו?" שאלה אותי. קצת עצוב, חשבתי לעצמי, מה היא
לא מבינה?, שוב הרגשתי איך נקודת החיבור הקלושה נמוגה אט אט
בלי שליטה.
|
"יפה מבפנים ויפה מבחוץ".
זה מה שנהגו לומר עליה.
גם לאחר שהתאבדה. אולי אז אפילו אמרו את זה יותר.
|
קווים גבוליים של שקט אל מול סערה
רגע של בכי, רגע של דממה
דוהרת במורד שאין ממנו דרך חזרה
|
הרוגע פושט בכל איבר
שפעם היה לו רצון משלו
|
נסיבות הזמן
הובילו אותי
אל המקום המסוכן בו אני ניצבת
|
כמו אופף אותך
ללא יכולת להימלט.
|
החיים שלי מוזרים מדי.
הכאב שלי אטום מדי.
מקנאה בה על התעוזה.
|
רק אל תפחדי,
פחדייך הם היצר הרע
הקושי בהתגלמותו
אותו נסתר שעוצר בעדך,
לא נותן לך
שיהיה לך טוב.
|
חופש להיות
מישהי שאולי אני פוחדת
|
שקים של פחד נערמים על סף דלתי
|
אתה נוגע בי ולא נוגע
הסקס כבר לא משהו סתמי,
חושבת גם עליה
ברגעים פחות טובים.
|
קוראת לך בואי
אל מעגל הפרידה
|
ואיך לעזאזל אמצא גישה פנויה אל עבר נבכי שפיותי - אם קיימת
בי.
|
המערכה השנייה נפתחת בקול תרועה
הבמה מקושטת, מוכנה
לשירים, לשמחה
אין יותר אהבה מהולה בעצב
אין יותר סופים עצובים.
|
כמו תינוק מתערסל כך נצמדת אליי
חמימות מהולה בטחב.
|
הולכת לישון
בתחושה של בית
של חום
|
עורכת חשבון נפש עם כל מי שאי פעם פגע בי. עם כולם.
הם לא יודעים כמה שאני שונאת אותם.
רוצה שיקרו לי דברים טובים לפעמים.
רוצה להיות כמו כולם.
|
אף פעם לא כתבתי באמת על עצמי.
נראה לי שאני פשוט מפחדת. לחשוף את עצמי.
|
כשאתה נבגד, עיקצוצים מתחילים לעטות את עורך, אין לך אפילו למי
לפנות, כי הלוא אתה נבגד, וזה שהיה שם קודם, בגד בך בעצם
היעלמותו מחייך.
|
אולי אני פשוט לא בנויה לסוג כזה של קירבה.
אולי מסתתרת מאחורי חלון ראווה, מחכה שמישהו יבוא לקנות במחיר
מציאה.
|
כמה זה קל, וכמה זה קשה.
חושבת למות, חושבת לחיות,
חושבת שאין לי את מי לשתף באותן מחשבות.
|
לעתים זה עובד כ"כ טוב, עד כי אני מתקשה לחזור למציאות ולהשלים
עימה. מין בריחה שכזו.
|
זו לא ממש יצירה.
אפשר אפילו לומר שזו פיסת "חרא".
לא תהיה פה שום כתיבה יצירתית ושום צנזורה,
רק מילים שמכאיבות ושצריך להוציא אותן איכשהו החוצה
ורצוי לא מול מי שאני מכירה.
|
מאז שהשתגעתי אני לא מצליחה לשתות יותר תה.
אני חושבת שהכל קרה באשמתה.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
מי שלא משוגע
הוא לא נורמלי |
|
