|
היא באה מעולם החומר והתעשיה הרועשת של התקשורת
הישראלית, בצעדים חתוליים אל עולם הרוח ומגלה שם את
עצמה החדשה.
היא תל אביבית צעירה(ילידת שנות ה-70 ) והיא מפרסמת
כאן את הדפים הראשונים של היצירה שלה, שאולי פעם
תהיה ספר.
היא מעולם לא פירסמה, אבל תמיד כתבה בתוכה. ועכשיו
משהו חדש מתחיל לנבוט בתוכה, ואולי אחד מיכם יהיה
המיילד של הספר הזה.
היא צמאה לדעות רעננות ואמיתיות. תהיו אמיתיים
ותגיבו אליה במילים שלכם. היא תודה לכם בחיבוק אישי.
מה הדבר הראשון שעשית? - פיפי!
ואחר-כך? - הכנסתי מהר משהו לפה.
|
המפגש הראשון בין חוש הריח לחוש הרגש שלך, תייק אותו במגירה של
המיוחדים.
|
מה חשבת? שהוא באמת יתעכב להתרשם מהשילובים המקוריים של החוש
האסטתי ויכולת האילתור המקצועית שלך לפני שהוא יפשיט אותך? הוא
הרי לא רואה אותך לבושה ממטר.
|
"בואי נסכם... שאם ישאלו אותך - מה אני בשבילך? אז תגידי שאני
"חברה שלך".
ואם ישאלו אותי לגבייך -אני אגיד שאת "חבר שלי".
וככה יצא שאנחנו לא "חברים". אלא - "חברות טובות"."
ההגדרה הזאת - "חברות טובות", באה להציל אותנו מהגדרות מפחידות
כמו "חברים".
|
ככה היא הרגישה. שהרחם שלה, שתמיד אומרים שיש לו צורה של אגס,
הפך לצורה של "במבה".
גולם צהוב שניכנס לתרדמת חורף שניראתה לה כמו לילה שלפני טיול
שנתי. כזה שלא יגמר אף פעם. אבל היא כבר הפסיקה להילחם בו.
בהתחלה היא עוד היתה בועטת בו, מנסה לנער אותו שיסתדרו לו
|
|
|
באתי לכבלים
אמרתי להם יש לי
רעיון גדול,
ענק, גאוני!
"מה?"
שאלו.
והתחלתי במצגת:
מכירים את המסך
הזה בנתב"ג, זה
שכל מי שמגיע
לארץ מצולם שם
ומוקרן לאולם
מקבלי הפנים?
איזה גדול זה
יהיה אם זה יהיה
ערוץ בכבלים
נטבגTV
הם אמרו לי שאני
אתכנן לוח
שידורים לקיץ
אבל שיהיה
אינטראקטיבי
בני סלע, חי
בפלורנטין חולם
על ניו יורק
סיטי...
ושר שירים... מה
לך עשיתי...
לה לה לה לה לה |
|
