|
אני פיסת אבק במקום זר, כבר חדלתי להיות,
אף שליבי פועם בחוזקה. עיניי פקוחות מפחד הזיכרון,
האוויר נשאף לתוכי, נבלע ואז נעלם בדמעות הפורצות
מכל נימי גופי. תחילה שכחתי מי אני,
אחר כך אפילו שכחתי מה לעזאזל אני צריך לשאול.
"אתה לא נוסע", כילתה את דבריה והביטה בשמעון והוא, היושב מולה
ראה עצמו בעינייה: גבר גבה קומה, עיניו קטנות ושקועות, שעומקן
בולט אף יותר לנוכח אפו המוארך. שעה קלה סקרה את פניו, צדעיו
נצבעו לבן בשנים שחלפו מאז ראתה אותו בפעם האחרונה, כמה זמן
עבר?
|
הנה ענן ועוד אחד
השמש מוחקת את השמיים
בצבע הלילה
|
אמרת,
הזאבים המסוכנים
אף פעם לא רצים
|
מול הנרות היא צוחקת אליי
מכבה את הטרנזיסטור
ושרה בלב
|
בא סתיו
בין סדיניך
זחל לו חורף
|
אתמול שוב התגנבת לי למיטה
סגרתי את כל החלונות
הדלת נעולה בבריח
אפילו הידקתי את השמיכה
|
הפרפרים בבטן מתו מרעב
או מדיזנטריה
|
את מסתובבת לי בתוך הזיכרונות
בפסיעות קטנות
כמו באיזו הצגה שפעם ראינו
|
מתתי בים
מקום פסטורלי למות בו
הים
|
כל כך הרבה שקיעות
שאחבק בהן זרועות אחרת
|
הכי היא אוהבת
להתאהב בקיץ
אז מחבקים
רק כשרוצים
|
מוחקת איפור
משתינה באמבטיה
בתוך העיניים
מול המראה
|
ישבתי שם על הספסל, כלום לא קרה. מרלין מתה בגללי, אבל זה לא
היה בכוונה.הגשם ירד ושטף את ידי. הדם זלג על רגלי, נעלי
הספורט הלבנות נצבעו טיפות טיפות באדום. רציתי לקום ולברוח או
אולי לצלצל למשטרה, אבל לא זכרתי את המספר, שזה מוזר כי הטלפון
של המשטרה הוא ממש ק
|
|
|
בוחן פתע:
1. מה אתה אוכל
בצהרים?
א. לחם
ב.שעועית
2. מה אתה אוכל
לארוחת בוקר?
א. לחם
ב.שעועית
3. מה אתה אוכל
בערב?
א. לחם
ב. שעועית
אם ענית בעיקר
א, אתה אוהב
לחם.
ואם ענית בעיקר
על ב', אז אתה
אוהב לחם אבל
אמא שלך
קמצנית!!!
ותחשבו על זה!!!
|
|
