|
בדידות היא המלחמה היחידה שאי אפשר לנצח מפני שזו
מלחמה עם עצמך
כלוא במחוזות מחשבתו
בטוח שבידו הבחירה
לא מבחין בכלוב של זהב
שבנתה לו החברה
|
אני אוהב לאהוב
אני אוהב, את הצורך בנגיעה, במילה
|
טיפה אחר טיפה הוא מטפטף
עונג צרוף, עילאי, ערטילאי
שאין אפשרות לתארו במילים
|
תחושת הגועל עולה בקירבי
מגעיל אותי להביט על המקום שגדלתי
כל הערכים שבהם אני מאמין מתרסקים
אין שום כבוד לחוקים
|
נפצע מהשברים שבלב
את לא יודעת כמה זה כואב
|
בלעדייך
הייתי לתוהו ובוהו
אפאטי
ללא יכולת להרגיש
|
מתבוססת
בהפרשות גופה
דמה ניגר
משקה את האדמה
|
המשיח עלה
הפך לזונה
מכר אשליה
נעלם בגמר השעה
|
אולם כסילותינו מעוורת
לכן אנו מגששים באפלה
בתקווה לפגוש בגאולה
|
בדמדומי חברה שסועה
הבוהה בזחיחות בשקיעתה
לאחר ששלחה יד בנפשה
כשלא הצליחה למצוא הגדרה
|
בתוך הדממה חבויה
צעקה אימתנית
כזאת שרוצה לברוח לזעזע
את אמות הסיפין
|
התקווה מתפוגגת, כוחו רפה
האפטיות בונה סביבו בועה
|
היית ואינך, בלבי יצרת ריק
ואקום שאף פעם לא יתמלא
הסתלקת לא הספקתי לומר שלום
וכל הזמן ניסיתי להאמין שזה רק חלום
|
הכלום מתפשט
מעקל את המציאות
|
חלומות של כאילו
רגעים הזויים
השפיות בורחת
הערכים מתפרקים
|
בלהט תשוקת הויכוח
אבד הגרעין
הכפשות מוטחות
הפרופורציה אבדה
|
חופש, האם הוא קיים?
המחויבויות רודפות אותי לכל מקום
אין חופש אמיתי להיות מי שאני
משחקים מחבואים כדי להרשים, כדי להתאים
|
בליבך שוכנת מהותי
לצידך אני שלם עם עצמי
בתוך מערבולת הקיום
את ניצבת כעוגן
|
ילד קניבל
את הוריו זלל
הם יודעים מה טוב ומה רע
כך גם אני אדע
|
מתוך אדמה פוריה.
נובט,
פרא רענן.
נחוש להתפתח
|
מביט אחורה
גלי זכרון שוטפים
הפצעים הישנים נפתחים
|
בתום משגל וירטואלי
וחלום קצת באנלי
|
האם קיים מסך בערות?
מקום בו אדם מביט אל בבואתו
חף מכל אינטרסים אישיים
נובר בביבים, חוצב במחשכים
נלחם במסגרות הכולאות את נפשו
|
בין הדמעות
נובטת שבועה
זה יהיה שונה
בפעם הבאה
|
גופו חרוך, להט חמה
בשרו מאכל לעופות המלוכה
מלותיו הדהדו בנפשות בני האנוש
צל מורתו ריחפה מעל בסיס ערכיהם.
|
משחק רגשות דיאלקטי
רע שטוב וטוב שרע
מנסה למצוא את הנוסחה
שתביא מזור לנפשי השבויה
|
עכשיו אני מנסה למצוא את עצמי
את האמת שלי
מנסה לראות את העולם בעין בלתי מזויינת
|
מתרגל למציאות
שצריך לשנות
המראה לא משקרת
גם אם אני מאמין שכן
|
אני נושא תפילה
שהזמן יקפא
לנצח נשכב איש ליד אישה
אני נושא תפילה
אך שוב הגיע השעה להפרד
לזמן קצר ארוך שוב ארגיש בודד
|
בראותי את דמותך
משייטת על אדוות מים חמימים
מעל ראשך מחייכת הלבנה
כהילת מלאך מגן עדן
|
שירת בת הים
ערבה לאוזני
פורטת על מיתרי ליבי
שמצטרף למזמור האהבה
|
שוב האדם על גבו
מצפה לבוא הגאולה
שוב האדם לא מאמין בעצמו
מתמכר לתקווה הזויה
|
תלמדי אותי לאהוב אותך נכון
לומר לך תמיד מה שאת רוצה
|
אחרי גשמיי זלעפות
בשוך סערה
בין מסך ערפל
לקשת צבועה
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
הכדורים
שהפסיכיאטר רשם,
קצת דיכאו את
היצר
אבל הוא מת.
הפסיכיאטר.
אומרים שזה היה
דום לב.
לא תימנייה
בכלל, מנסה
לקאמבק |
|
