|
בדידות היא המלחמה היחידה שאי אפשר לנצח מפני שזו
מלחמה עם עצמך
כלוא במחוזות מחשבתו
בטוח שבידו הבחירה
לא מבחין בכלוב של זהב
שבנתה לו החברה
|
אני אוהב לאהוב
אני אוהב, את הצורך בנגיעה, במילה
|
טיפה אחר טיפה הוא מטפטף
עונג צרוף, עילאי, ערטילאי
שאין אפשרות לתארו במילים
|
תחושת הגועל עולה בקירבי
מגעיל אותי להביט על המקום שגדלתי
כל הערכים שבהם אני מאמין מתרסקים
אין שום כבוד לחוקים
|
נפצע מהשברים שבלב
את לא יודעת כמה זה כואב
|
בלעדייך
הייתי לתוהו ובוהו
אפאטי
ללא יכולת להרגיש
|
מתבוססת
בהפרשות גופה
דמה ניגר
משקה את האדמה
|
המשיח עלה
הפך לזונה
מכר אשליה
נעלם בגמר השעה
|
אולם כסילותינו מעוורת
לכן אנו מגששים באפלה
בתקווה לפגוש בגאולה
|
בדמדומי חברה שסועה
הבוהה בזחיחות בשקיעתה
לאחר ששלחה יד בנפשה
כשלא הצליחה למצוא הגדרה
|
בתוך הדממה חבויה
צעקה אימתנית
כזאת שרוצה לברוח לזעזע
את אמות הסיפין
|
התקווה מתפוגגת, כוחו רפה
האפטיות בונה סביבו בועה
|
היית ואינך, בלבי יצרת ריק
ואקום שאף פעם לא יתמלא
הסתלקת לא הספקתי לומר שלום
וכל הזמן ניסיתי להאמין שזה רק חלום
|
הכלום מתפשט
מעקל את המציאות
|
חלומות של כאילו
רגעים הזויים
השפיות בורחת
הערכים מתפרקים
|
בלהט תשוקת הויכוח
אבד הגרעין
הכפשות מוטחות
הפרופורציה אבדה
|
חופש, האם הוא קיים?
המחויבויות רודפות אותי לכל מקום
אין חופש אמיתי להיות מי שאני
משחקים מחבואים כדי להרשים, כדי להתאים
|
בליבך שוכנת מהותי
לצידך אני שלם עם עצמי
בתוך מערבולת הקיום
את ניצבת כעוגן
|
ילד קניבל
את הוריו זלל
הם יודעים מה טוב ומה רע
כך גם אני אדע
|
מתוך אדמה פוריה.
נובט,
פרא רענן.
נחוש להתפתח
|
מביט אחורה
גלי זכרון שוטפים
הפצעים הישנים נפתחים
|
בתום משגל וירטואלי
וחלום קצת באנלי
|
האם קיים מסך בערות?
מקום בו אדם מביט אל בבואתו
חף מכל אינטרסים אישיים
נובר בביבים, חוצב במחשכים
נלחם במסגרות הכולאות את נפשו
|
בין הדמעות
נובטת שבועה
זה יהיה שונה
בפעם הבאה
|
גופו חרוך, להט חמה
בשרו מאכל לעופות המלוכה
מלותיו הדהדו בנפשות בני האנוש
צל מורתו ריחפה מעל בסיס ערכיהם.
|
משחק רגשות דיאלקטי
רע שטוב וטוב שרע
מנסה למצוא את הנוסחה
שתביא מזור לנפשי השבויה
|
עכשיו אני מנסה למצוא את עצמי
את האמת שלי
מנסה לראות את העולם בעין בלתי מזויינת
|
מתרגל למציאות
שצריך לשנות
המראה לא משקרת
גם אם אני מאמין שכן
|
אני נושא תפילה
שהזמן יקפא
לנצח נשכב איש ליד אישה
אני נושא תפילה
אך שוב הגיע השעה להפרד
לזמן קצר ארוך שוב ארגיש בודד
|
בראותי את דמותך
משייטת על אדוות מים חמימים
מעל ראשך מחייכת הלבנה
כהילת מלאך מגן עדן
|
שירת בת הים
ערבה לאוזני
פורטת על מיתרי ליבי
שמצטרף למזמור האהבה
|
שוב האדם על גבו
מצפה לבוא הגאולה
שוב האדם לא מאמין בעצמו
מתמכר לתקווה הזויה
|
תלמדי אותי לאהוב אותך נכון
לומר לך תמיד מה שאת רוצה
|
אחרי גשמיי זלעפות
בשוך סערה
בין מסך ערפל
לקשת צבועה
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
זה שאתם מפרסמים
את במה ואחר כך
עוד מקבלים בגלל
זה את הסלוגן
שלכם זה מעליב
ופוגע בציפור
נפשי שגם ככה
קוצצו לה הכנפים
שברו לה את
המקור ועשו
מהנוצות שלה
מעיל פרווה
הזאת עם מצבי
הרוח נעלבת! |
|
