|
כעבור עשר דקות בדיוק הטנדר של דודו מטרטר ליד הבית.
"ערב טוב", הוא אומר.
"נניח", אני עונה.
"פעם אחת תגיד - ערב טוב, ערב מצוין, ערב נהדר. זה לא עולה
כסף".
אני מתעלם, ומתיישב במושב האחרון מצד ימין.
|
כשנסגרת דלת אחת, נפתחת דלת אחרת, וכשנסגרת הדלת האחרת נפתחת
עוד אחת. תמיד יש עוד דלת. הדלת של סבתא והדלת של הדודים
מחדרה, והדלת של החבר שלי חיים שנטרקה חזק והדלת של בית ממש
מפואר ברמת השרון
|
טוב, אז רציתי לספר על עלוהים, שזה אלוהים של האתאיסטים.
עלוהים באמת שונה מאלוהים. אין לו זקן לבן ארוך, הוא לא ארך
אפיים וגם לא מהיר חימה.
|
גם מכוער, גם מזיע וגם עם שפם. כמה נמוך יכול הבן אדם לרדת. אז
זהו, שיש לו גם כובע מצחיה סגול מקומט שקיבל במתנה ממנופי אלי,
וכשהוא הולך, כל גופו נוטה קדימה וידיו מיטלטלות, צמודות לגלים
הסוערים המתערבלים בשיפולי הבטן.
|
אני מתיישב בסלון החשוך ובוהה בטלביזיה בלי קול. אפשר לדמיין
את הדיאלוגים ולהמציא לעצמי סיפור קטן. וודי אלן עשה מזה סרט.
"?What's Up, Tiger Lily" היה מותחן יפני עד שוודי אלן הגיע,
החליף את פס הקול והפך את הסרט לקומדיה מדובבת לאנגלית. הנה
גאון בפעולה.
|
מנגינת פסנתר עדינה מלווה אותך ואתה חש כמו בסרט צרפתי עת
הגיבור מטפס במדרגות ביתה של אהובתו כדי לגלות שדירתה ריקה.
הוא פותח את הדלת, קורא בשמה, עובר בין החדרים הקטנים, מסיט את
הוילון ומתבונן במדרכה שטופת הגשם. העצב שלו מחלחל עכשיו גם
אליך.
|
אלי תמיד ידע שיחלה בסרטן. סרטן ממאיר כזה שגומר אותך לאט לאט.
כזה שהמשפחה שלך שמחה כשאתה אחרי ונגאלת כבר מייסוריך. סרטן
מהסרטים.
|
זהו הדבר האחרון שתכתוב. יש סיכוי שחלקו יתפרסם בעיתון, אולי
אפילו עם תמונה דהויה שלך לצידו.
|
|
|
"אז... אתה
הולך לחפש
עטלפים?"
מתוך ספרו של
שמואל
איציקוביץ',
"מיליון ואחת
דרכים להגיד
"זיון" מבלי
ממש להגיד את
המילה." |
|
