|
ran 1 11 היחיד
שלום רב!
אני נולדתי בשנת 51 בתקופה די קשה, בתוך תקופה זו
נולדתי כשאני סובל משיתוק מוחי, היו לי קשיים
בקורדינציה, כשזה מתבטא בקשירת שרוכים וסגירת
כפתורים, והכול באיטיות רבה. הליכתי לא הייתה יציבה
כשהליכתי לא הייתה בטוחה, ולעיתים נפלתי, דיבורי לא
היה ברור ורוק נטף מיפי, הצטרכתי גם להתמודד על יד
השולחן בעת שהאוכל הוגש לפי, לא יכולתי לאכול כמו
שצריך כי לעיתים האוכל נפל על הרצפה כשהכף שהחזקתי
הושמטה מידי לא פעם, וגם שכתבתי ביד לא היה לי קל.
כך אני נאבקתי בכוחות עצמי במגבלותי כשאימי תמיד
עזרה לי. בן יחיד הייתי להורים ניצולי שואה אשר עלו
ארצה מפולין. להתמודדות הזאת צריך כוח רצון וגם אהבה
ותמיכה, לפעמים אני מיואש, אך יחד עם זאת עומדים
לפני אתגרים מעניינים ומרתקים אשר מעשירים לי את
החיים.
לעת דימדומים,
הדייגים יוצאים לדיג הנכסף.
משוטטים להם בין גלים סוערים,
למצוא להם שלל דגים טעימים ומזינים.
|
עונות השנה חלפו במהרה,
ופינו מקומם לקיץ החם והלווהט.
הנה פגרת הלימודים תמה,
וחלוקת התעודות החלה.
|
ננסי ליל יוצאים עם רדת הליל,
לחטוב עצים ביער.
אשר להם זקן על מותניהם,
והם אנשים כל כך עליזים.
והבתים שלהם קטנים ומסודרים
|
סתם סתיו מידפק ומודיע:
"הנה פג החום המייגע,
וימי הקור מגיעים.
העצים משירים,
|
עולם המצולה,
עולם הדממה.
עולם הדגיגיגים,
|
היד המושטת, זועקת למרום.
יד ענקית ורצוצה, המבקשת תחנונים.
לעזור לעם אשר נגדע.
בתפוצות הגולה.
|
על לוח מודעות תלויות להם תמונות מגרות ומפתות, להתקרב
ולהתבונן.
הן כל כל מדליקות, שקשה לי לעמוד לידן..
|
דרך לא קלה עברתי,
אך את זכותי השגתי.
לחיות חיים עצמאיים!
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
כשאתה רואה
מישהו נועל את
המגפיים הגדולים
שלו, אתה יכול
להיות לגמרי
בטוח,שאיזו
הרפתקה עומדת
להתרחש.
ואני, כשאני
מריח דבש
והרפתקאות, אני
מתחיל לרעוד,
ותמיד מבקש
עוד.
-פו הדב |
|
