|
אני לא יודע מה קורה לדפי יוצר אחרי שהם מתים, אבל
הייתי רוצה להאמין שהם מוצאים שלווה בקצה הדרך. אני,
בכל אופן, כבר מת, העידן הפוסט-מודרני רולנד בארת'
וכל זה. לא יודע לאן אני הולך, אבל אם ניטשה צדק,
אולי אמצא שם את אלוהים.
(2012)
המלצות מערכת: אחותי הצפירה, גיל חמישים, כושי.
חוץ מאלה, גם אהבתם את "גלים".
לכבוד יום הנשואים העשרים שלהם ההורים שלי טסו לאמסטרדם. בערב
הם הלכו לראות מופע ארוטי ברחוב החלונות האדומים.
|
כשיגדל, הדיונן, יכה את אשתו. בהפוגות, בתקופות האלה, שאי-אפשר
ללכת מטר בבית מבלי להיתקל באיזה חפץ בגלל עשן הקרב, הוא יסע
לים ויביט על השמיים באותה צורה, ויחשוב על אבא שתמיד כתב
מכתבים נורא יפים על השמיים והכוכבים, עד שהגיע ההוריקן ההוא
לאי ותלש אותו לעזאזל
|
אחותי הצפירה העירה אותי היום, ללא התרעה. העפתי מעליי את
השמיכה ונעמדתי על המיטה חצי ערום, מטושטש לחלוטין ומתנדנד מצד
לצד. תחילה התרוצצו כל מיני מחשבות בראשי, כאלה שקשורות וכאלה
שלא קשורות, אך עד מהרה כולן שקעו, ונותרתי לבדי עמה.
|
אני אולי בת 14 או 15, גם אתם לא הייתם יודעים להגיד אם ישבתם
מאחורי, כמו מי שמתקתק את השורות האלה לתוך הפלאפון שלו,
באוטובוס שמתרוצץ כמו ג'וק דרך השכונות
|
וזה לא אני שמתעורר על החוף, אלא חוף הים שמתעורר בי, כל פעם
מחדש.
ואת בטח מרגישה את זה במבט שלי, באמביוולנטיות הזו, כשאני
מסתכל עליך כמו שמחבל מביט באוטובוס.
|
המימד הרביעי הוא מימד מגניב להיות בו, אבל הדברים לא הופכים
למעניינים באמת עד שאתה מגיע למימד החמישי. המימד החמישי הוא
שנותן משמעות לחיים שלנו, הוא אומר.
|
בוקר אחד אתה מתעורר ומגלה שאתה כושי. זה לא עניין גדול, באמת.
פייר, תמיד אהבת היפ-הופ, דראמ אנד בייס וראפ יותר מכל יתר
החבר'ה. פשוט ידעת להתחבר לזה ברמה יותר גבוהה משהם הצליחו.
|
אני טיפש. ככה טוב וככה יפה לי. יש אנשים שהחוכמה נשפכת להם
מהאוזניים, שלא מסוגלים לקנח את האף בלי שתעוף להם איזה עבודת
תזה מנחיר שמאל. כאב ראש. ההורים שלי, גם כן, זוג חכמים.
|
ואז הם שם פתאום, צצים מתוך שברי מטוס, עולים מהאדמה, נושמים
נשימה ראשונה בחדר הניתוח עם בית חזה מלא בצינורות. גידולים
סרטנים מתכווצים, מטעני קלע שואבים כדורי מתכת וברגים מפצעים
מדממים
|
ודווקא נעים לי להביט עליו, סוף סוף תירוץ להכנס לחיים של
בן-אדם זר לחלוטין. משהו עדין בצורה שהוא אוכל, בין נימוסים
אירופיים לעדינות המתחשבת וכבוד לאוכל של מישהו שידע תת-תזונה
על בשרו.
|
אני עולה עכשיו לאוטובוס אבל הגבר שאת פוגשת כל לילה בחלום
עולה רק עוד שתי תחנות. אפילו לא חצי מלא אבל המושב מולך הוא
האחרון שנותר טרם אנשים זרים יאלצו להצטופף בזוגות. עוד תחנה
תרד הזקנה שיושבת מאחוריך
|
יום אחד יהיו רק סניפי מקדונלדס וכבישים. דבר לא יוותר
|
אל הארכיון האישי (16 יצירות מאורכבות)
|
|
רגע, תסבירו לי,
מאיפה אתם כל כך
בטוחים שמי
שמאשר את
הסלוגנים הוא
גבר? אולי הוא
אישה, כמו
בדוגמה? אולי
היא נעלבת מזה?
אני אומר
שמעכשיו צריך
להגיד "זו
שמאשרת את
הסלוגנים", ואף
אחד לא ישנה את
דעתי!
מתוך הסרט
"סלוגמה" בבימוי
רמבו 2 |
|
