|
בבית קטן בברוקלין
המחשבות אצות רצות
|
עוד חיוך לרגע קט
עוד מבט נוקב אליי שלחת
עוד צחוקך בקול מהדהד
עוד תפילה אחת ואתמוטט
|
עמודי מים נציבים ברקיע
מרחפים בין עולמות עליונים, תחתונים.
|
יושב מול חלון באווירה פסטורלית,
שמיים כחולים, ציוץ ציפורים.
למראית עין נראה הוא רגוע
חייכן ושובב ואפילו מצחיק.
|
יושב על גבעה שותה עוד בקבוק
חושב עלייך ועליי
דברים שקרו דברים שהיו
|
בין מילה למילה, בין משפט למשפט
רוצה אני לומר לך את מה שאהבת.
את כבר לא פה, שם
ואני כבר לא אותו בן אדם.
|
זה הוא שיר ישן נושן
של אהבה גדולה שנולדה באפלה
המסע אל השמש הכתומה
מתחיל באכזבה
|
יושב אני מול חלום בלהות
עצוב לי נורא וקר לי מאוד
|
קול ההמון פוצח בשירה רבה
מתבוננים הם במרומי הרקיע הגועש
ומתפלאים ונרגשים מעוצמת בריאת האל
וקול תפילת תחינה מאחדת אותם
|
קול מהדד, עוצמה עצומה
והנשמה מחפשת תשובה
|
רגע אחד היא פה לידי ואני שמח
ורגע אחד היא כבר לא כאן.
|
"היא" החלה בפסיעה איטית
אל תת מודע שם היא מתחזקת
שם היא גוברת עליו
|
דמעה זלגה על לחיו
וקולות המוסיקה נגנו על מיתריי נשמתו
בחיוך מתוק מוקף אלפי חברים
לבד הוא נמצא מוקף בשדים
|
בשבילים הלכנו רואה אותך מולי
דרך השנים נגענו בכל המיתרים
במעגלים מסתובבים בגלגלי החיים
השנים חולפות ואנחנו מתבגרים
|
בין עינייה הבוהקות
דממת סערה לוחשת היא לי
הים סוער מנפץ את גליו
|
הולך אל הלא נודע,
ומשתדל ללכת על פי צווי החברה,
מסתכל עוד כמה שנים קדימה,
רואה תמונה ברורה ומוכרת
|
בשמי דרכי המים,
נצטוו שליחי האפלה לדרך הצדק.
באמונה וקול תרועת שופר,
שקט חרישי מי ישמע.
|
בחיוך הקסם את התבוננת,
ליבך שעד כה היה עטוף בחומות ירושלים
פתח את נקיק הנחל אל זרימה אינסופית.
|
בין השבילים הולכת אותי שולל
|
כולם מסכמים ,אהבה ושמחה ,שלום והכנעה
לאלוקים.
|
מעבר לפינה מתבונן בדמותך.
בין ארצות שונות סהרורי מתהלך.
ואת שם מעבר לפינה.
תוהה, היכן אתה?
|
כל הדרמטיות הנשפכת פה הופכת את קיבתי על פיה , אך ידיי נקשרו
קשר נגדי אינן חודלות מלהכתיב את כל המתרוצץ לי בראש. מסיכת
הבחור הציני שעטיתי בכל שנותיי התפוגגה לה. ואני נותרתי בפני
הכל ערום.
|
כן אני לא יכול פשוט לעזוב
את הדרך שחיפשנו ביחד לאהוב
כן אני לא יכול אפילו לחשוב
רק אותך רק רציתי לאהוב
|
|
|
השאלה הבאה
לדיון
מי ברכב מי
ברגל?
זה ששואל |
|
