|
כובע ספארי
 
-I WROTE THIS
BY PATRIC STAR
winkle, winkle, Patrick Star
I made myself a sandwich
my mummy nick it Fred
it taste like bean and bacon
it smells like it been dead
writing stuff is hard
so I use a pointy pencil
,pointy pointy pointy pounty
?what is this horrible smell
I have a head
in the end he`s pointy
pointy pointy pointy pointy
,this song is over
except this line
you win this round broccoli
הגוף שלי רעב,
הנפש לא.
היא צמאה לאהבה.
|
מבטיהם רכים ואוהבים, כאילו לא דם הוא זה שזורם בהם אם כי אור
המפסק את השפתיים לכדי פליאה נצחית.
ובאותו אור גם החושך וכאב שהוא פוער בי. מזכיר לי את קלות
הקיום שלי, וקלות השמדתי. הקלות בה ישכחוני
|
בקיץ השקיעות הן אנמיות וצמאות דם.
בחורף הן כמו סנטה קלאוס מרושע
|
מצטערת.
אני מצטערת שאני לא יכולה להאמין יותר
כי הבחילה משתלטת עליי
עד שאני אפילו לא זוכרת איך כותבים
|
אני
פג תוקפו. כל כך
מבטיחה הייתי [כמה שעשו ממני הבטחה],
כמה שזה מטעה.
|
מה אעשה אם תלכי לי,
שאלתי אז;
[אולי את יותר ממני]
|
לרוב כותבת בלא נשימה
בלא אהבה
בטמטום של מוות
מיותר
|
צורח
לו כלי מוזר
מצב לא מוכר
|
חצי עולם עקר מרגש עובר מולי בכל יום.
ממהרים לעבודה כאילו שבך יצליחו לנצח את הזמן
|
נלעסים בין שיניים צוחקות
בין זיכרונות על עורכי דין שאדיבים רק אליי
פירוט הנסיבות בעותקי טפסים ורודים עד להחריד
חתמי נא פה וגם שם,
|
רציתי לשבור ,
להרביץ,
להשתיק,
לכבות אותה.
|
עוד ציפיה
בעונת השקיעות צמאות הדם.
עוד חמה נוטה למות,
נראית כמו אפרסק ענק בשל,
|
העיניים לא רואות
עוד
כמה טפשי.
|
בלי עבר הווה ועתיד,
רק הראש ואני.
אין לנו בית, אנחנו כלבת רחוב.
יש לנו חורים בגרביים,
אנחנו מסתננים דרכם,
עיסה דביקה של טפשות ושאיפה לשתלטנות.
|
כמו קנווס ענק, ריק.
לא יודעת איך לאכול את זה.
רעבה, אבל אין לי מקום
|
כמה הייתי רוצה שמישהו יתפוס כבר אומץ
וילחץ גם על הכפתורים שלי,
|
רישומים מהירים, יותר אימפרסיוניסטיים מאימפרסיוניזם.
רגע אחד טעון ברגש עד כדי כאב [וגיחה מהוססת ומואצת למחברת
הרישומים ולמראה הקרובה].
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
יש לי נסיון
מיני רב. מה את
חושבת שכל
הקמטים הללו
עושים על
פרצופי?
שלמנאסר מחפש
משפטים כדי
להתחיל עם
בחורות. |
|
