|
לפני כמה ימים עוד נפגשנו. עוד אחת מהפגישות האלה - אנדרטה
למערכת היחסים הארוכה והקשה שהייתה לנו. כמעט התנשקנו שהיא
ביקשה שאני לא אהרוס לה. יש לה משהו אמיתי עכשיו.
|
מדבר עם החבר`ה לארגן יציאה
(אבא נפטר)
|
אני רואה את עצמי אז, עם המכנסי דייגים והחולצה הקרועה, עם 3
טבעות, עם חמישה צמידים, עם שתי שרשראות. אני רואה את עצמי
מאוהב. אני רואה אותנו. זוג וירטואלי בעולם של דמיון. בועה
גדולה של אהבה מבוססת על כלום.
|
שוב היא. לא אותה אחת אבל היא. כבר גדלתי, כבר ידעתי לצפות את
זה, ראיתי את זה בא. ראיתי איך היא משחקת עלי, גורמת לי להתאהב
בה. משאירה כל פעם עוד טעימה מהבושם שלה. איך היא נכנסת לי
לגוף, לאט, לאט, בטפטופים. טלפון, מסנג'ר, יציאה משותפת, יציאה
לבד, נשיקה בפה.
|
ואז במודעות מלאה, שהחלטת במצב של שליטה מלאה, שאחרי המבחן הבא
אתה שותה עד אובדן חושים. שותה בשביל לאבד שליטה. איזה אבסורד,
עובד כל כך קשה בשביל לרכוש שליטה ואז באקט מתוכנן ומבוקר מאבד
אותה. אז אתה שותה בירה ועד אחת ועוד אחת.
|
בא לי להתקשר לספר לך איך עבר היום הראשון בלעדייך.
בא לי לספר לך איך הגעתי מתנדנד הביתה לבית ריק ופתאום הרגשתי
רע.
|
קטנה קטנה העיר הזאת. נוסע באיילון, שש בבוקר. הורדתי אותה
עכשיו בקיבוץ. יפהפיה ללילה. כל פעם שקצת חסר, שצריך לרסן את
ההורמונים, אני קורא לה. רואה את הבניינים הגבוהים האלה.
מימיני ר"ג, משמאלי ת"א. מגדלי עזריאלי, שתי צורות הנדסיות
גדולות שנהיו לתפארת מדינת ת
|
|
|
ואני אומר לכם
שעובדיה ודרעי
וכוווולם שם הם
הומואים
בהכחשה.
מספיק להסתכל על
השמלות האלה שהם
לובשים.
אד המתאבד על
הפער העדתי |
|
