|
רקי'פס
תתקמט ותעלם,
בין שני שקי חול...
|
בדיוק בנקודה בה הכל מתבהר
|
גם בתוך צווחות האזעקה
לבה אינו מפסיק לפעום
כי למה שיפסיק פתאום?
|
בפאתי העיר אחכה לך
כורעת על ברכיי
קדה קידת מלכים
אל מול שער עירך
|
יש שאדם שותק
ועץ הכאב גדל בבטנו ללא הרף
ופירותיו נרקבים אט אט
|
את דמי הניגר,
את רקמותיי הנמסות,
את שלד חיי
מתבוסס בדמעות
|
כי אי אפשר להישאר ערים כל כך הרבה פעמים
|
|
|
כל מה שאני יודע
כהנא לימד
אותי.
ברוך גולדשטיין
מודה לאלוהיו. |
|
