|
 שלווה פנימית, אהבת ניצחית,
לאן בעצם אנחנו רצים?
|
רק מירב, רק עוד בנאדם אחד קטן תחת השמיים
האינסופיים...
"אדוני השטן, היא פה" אמר האיש ומיהר לצאת מן החדר בעודו סוגר
אחריו את דלת העץ הגדולה.
"שטן..." מלמלתי לעצמי כלא מאמינה..."
|
"ליום הולדתי ה-17 הבאת לי מתנה,
חדר מרופד וחליפה לבנה...
נתת לי חופשה הרחק מהעולם,
וכשכולם אותי עזבו רק את נשארת איתי שם..."
|
"מביטה בהשתאות במראה המרהיב של השמש הגוועת לאיטה בים ומשכיחה
לכמה רגעים יקרים מפז את כל הבעיות, הדאגות, המחשבות
והזכרונות..."
|
האלמוני פשט את מעילו ותלה אותו על הקולב לצד דלת הכניסה, הוא
העביר יד בהירה בשיערו השחור הקצר והרהר בשקט לכמה רגעים, לאחר
מכן ניגש אל הדלפק, מגפיו השחורות נקשו על רצפת העץ הישנה.
|
"את שהתחילה שתיקה גמרו המילים,
את שהחל במבט סיימו השפתיים..."
|
כולנו נושאים עימנו דברים מהעבר
והדברים הללו משפיעים על מה שאנחנו בהווה,
על מי שאנחנו,
ולנו רק נותר לראות כיצד מתבטא הדבר:
|
"רציתי שתחזור, רציתי רק לרגע להיות שוב בזרועותייך,
רק לפעם אחת נוספת, אחרונה,
ואיך זה שחזרת, אור צהוב בוהק באמצע החולות..."
|
אני רוצה לשבת ופשוט להקשיב,
לדבר בלי הפחד ממי שיגיב,
להרגיש באמת בלי לחשוש מעצמי,
ללכת לפחות פעם אחת על-פי רצוני...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אאהה..היא נפלה
עלי!
ידיד של שלי
מנסה להסביר
לחבר של שלי למה
היא שוכבת עליו
ערומה. |
|
